לקוניות

לָקוֹנִיּוּת או לָקוֹנִיזְם הוא סגנון רטורי קצר ותמציתי, לעיתים קרובות באופן בוטה. מקור השם הוא בחבל הארץ לאקוניה ביוון, שבו שכנה ספרטה, אשר פיתחה אידיאל של דיבור מועט, יבש וקולע.

שימושים

ביטוי לאקוני משמש ליעילות תקשורת. למשל בצבא, בפקודות קצרות וברורות. הוא יכול לשמש להדגשה, להבעת ביטחון עצמי מופגן, או כדי להוציא את הרוח ממפרשיו של דובר יהיר. כמו כן, הוגים מינימליסטים, כמו סטואים, ראו בצמצום המילים חלק מתפיסת חיים של ריסון ושליטה עצמית.

דוגמה בולטת ללאקוניזם הנוגעת לפיליפוס השני ממקדוניה דווחה על ידי ההיסטוריון פלוטרכוס. לאחר שפלש לדרום יוון וקיבל את כניעתן של ערי-מדינה מרכזיות אחרות, הפנה פיליפוס את תשומת ליבו לספרטה, ושאל באיום האם עליו לבוא כידיד או כאויב. התשובה הייתה: "לא זה ולא זה". כאשר איבד את סבלנותו, שלח את ההודעה: "אם אפלוש ללאקוניה, אגרש אתכם". האֵפוֹרוֹי, מנהיגי ספרטה, השיבו במילה אחת – "אם".

פיליפוס אכן פלש ללאקוניה, החריב חלקים נרחבים ממנה וגירש את הספרטנים מאזורים שונים.

הומור

ההומור הלאקוני הוא סגנון ביטוי יבש ומאופק, המעדיף את התגובה הקצרה והחתוכה על פני הסברים מפותלים או רטוריקה עשירה. מקור השם בחבל לאקוניה שביוון העתיקה, בו שכנה העיר-מדינה ספרטה. בעוד שאנשי אתונה התאפיינו בהומור שנון, מתוחכם ומעודן, אשר דרש אינטליגנציה והבנה מעמיקה, לעומת הספרטנים, אשר אימצו סגנון ישיר, קצר וגס במתכוון, שלא פעם התבטא בלעג בוטה ונוקב. עבורם, הדיבור היה כלי פונקציונלי בלבד, והיכולת להדוף איום או עלבון במילה אחת נתפסה כביטוי של עוצמה פנימית ושליטה עצמית מוחלטת. ההבדל המהותי בין השנינות האתונאית לזו הלאקונית נעוץ במטרה של הדובר. בעוד שהשנינות האתונאית מבקשת להרשים את המאזין בחוכמה, בלוגיקה ובמניפולציה שפתית, ההומור הלאקוני מבקש להפגין אופי. הוא מסרב להתרגש או להעניק חשיבות יתרה לסיטואציה. בסופו של דבר, ההומור הלאקוני הוא הומור של אנשי מעשה: הוא משדר שהאמת פשוטה מספיק כדי שלא יהיה צורך לבזבז עליה מילים מיותרות.

בבסיסו של ההומור הלאקוני עומד העיקרון של "לשון המעטה". כוחו הקומי נובע מהפער הקיצוני שבין עוצמת המאורע לבין דלות המילים המשמשות לתיאורו. דוגמה קלאסית לכך היא תגובת הספרטנים לאיומי פיליפוס ממוקדון, שהבטיח להחריב את עירם אם יכבוש אותה. תשובתם אליו הסתכמה במילה אחת: "אם". סגנון זה אינו מנסה להצחיק באמצעות שורת מחץ, אלא דרך הפגנת אדישות מוחלטת אל מול סכנה, כאב או תהפוכות גורל.

במסורת המודרנית והספרותית, מזוהה ההומור הלאקוני עם קבוצות חברתיות וגאוגרפיות המאופיינות בקשיחות ובקשר הדוק לאדמה או לתנאי מחיה מאתגרים. ניתן למצוא אותו בסאגות האיסלנדיות, שם לוחמים פולטים הערות אדישות גם ברגע מותם, ובקרב בוקרים אמריקאים המגלמים את דמות ה"טיפוס החזק והשתקן". כך גם בקרב תושבי צפון אנגליה וסקוטלנד, שם המחסור במילים הפך לסימן היכר של הגינות וצניעות, המנוגדים ל"פטפטנות" של אנשי הדרום או המעמד הגבוה.

היסטוריה

באופן כללי, מהספרטנים צופה להיות אנשי מילים מועטות, לבוז לרטוריקה ולהיצמד לעיקר. פטפטנות נחשבה למעשה קל דעת שאינו יאה ללוחמים שקולים ומעשיים. מסופר כי נער ספרטי היה צפוי להינשך באגודלו כעונש על תשובה מילולית מדי לשאלת מורה. הספרטנים הקדישו פחות תשומת לב מיוונים קדומים אחרים לפיתוח חינוך, אמנות וספרות. יש הרואים בכך גורם שתרם לדיבור הלאקוני הבוטה והאופייני.

עם זאת, סוקרטס, בדיאלוג "פרוטגורס" של אפלטון, דוחה לכאורה את הרעיון שחיסכון המילים של הספרטנים היה פשוט תוצאה של חינוך ספרותי לקוי: "...הם מסתירים את חכמתם ומעמידים פנים שהם טיפשים, כדי שייראו עליונים רק בזכות גבורתם בקרב... כך תדעו שאני דובר אמת ושהספרטנים הם המשכילים ביותר בפילוסופיה ובדיבור: אם תדבר עם כל ספרטני רגיל, הוא נראה טיפש, אך בסופו של דבר, כמו קלע מומחה, הוא יורה הערה קצרה שמוכיחה שאתה אינך אלא ילד". ידוע כי סוקרטס העריץ את חוקי ספרטה, כפי שעשו אתונאים רבים אחרים, אך חוקרים מודרניים הטילו ספק ברצינות ייחוס האהבה הסודית לפילוסופיה לספרטנים. עם זאת, מיסון מצ'נאי וכילון איש ספרטה נמנו באופן מסורתי עם שבעת חכמי יוון; שניהם היו מפורסמים באמרות לאקוניות רבות.

דוגמאות

המלך דמראטוס, שהוטרד על ידי אדם ששאל מיהו הספרטני למופת, השיב: "זה שהכי פחות דומה לך".

בתיאור מאת הרודוטוס, כאשר גולים מהאי סאמוס הגיעו לספרטה כדי לבקש סיוע, הם נשאו נאום ארוך ומפותל בניסיון לשכנע את הספרטנים לעזור להם. הספרטנים, שהיו ידועים בסלידתם מדיבורים מיותרים ובסגנון הדיבור ה"לקוני", השיבו להם בציניות שהם כבר לא זוכרים את החצי הראשון של הנאום, ולכן לא יכלו להבין דבר מהחצי השני. השליחים הבינו את המסר והגיעו שוב עם שק ריק, הצביעו עליו, וצמצמו את בקשתם לשלוש מילים בלבד: "השק זקוק לקמח". הספרטנים ענו להם שגם המילה "השק" הייתה מיותרת, אך בכל זאת נעתרו והגישו להם סיוע.

ליאונידס בתרמופילאי, ז'אק-לואי דויד, שמן על קנבס (1814). מוצג במוזיאון הלובר בפריז

לפני יציאתו של בעלה ליאונידס לקרב נגד הפרסים בתרמופילאי, שאלה גורגו, מלכת ספרטה, מה עליה לעשות. הוא יעץ לה: "הינשאי לאיש טוב והולידי ילדים טובים". בקרב תרמופילאי בשנת 480 לפנה"ס, לוחם מקומי דיווח בבהלה שהצבא פרס כה עצום עד שחציו הרבים יכסו את השמש. על כך השיב הלוחם הספרטני דִיאָנֶקְס בקור רוח: "מצוין, נילחם בצל". בתגובה לדרישת קציני המלך חשיארש מהספרטנים להניח את נשקם כדי להציל את חייהם. המלך ליאונידס, שהיה ערוך לקרב, השיב בשתי מילים בלבד: "בוא וקח!". פוליקרטידס היה אחד מכמה ספרטנים שנשלחו למשימה דיפלומטית אצל גנרלים פרסים. כשנשאל האם הם מגיעים כנציגים פרטיים או רשמיים, ענה: "אם נצליח – רשמיים; אם לא – פרטיים". סגנון זה נשמר גם ברגעי משבר קיצוניים, כפי שעולה מהדיווח הלקוני שנשלח לספרטה על ידי סגנו של האדמירל מינדארוס לאחר התבוסה בקרב הימי בסיזיקוס בשנת 410 לפנה"ס. ההודעה יורטה על ידי האתונאים ותועדה על ידי קסנופון בחיבורו "הלניקה": "הספינות אבדו; מינדארוס מת; האנשים גוועים ברעב; אנחנו אובדי עצות". הדיווח, הפך למשל ולשנינה בקרב האתונאים, בשל חוסר הרגש והיובש שבו לתיאור מציאות כאוטית.

אמרה שנונה המיוחסת לליקורגוס, המחוקק המיתולוגי של ספרטה, נאמרה בתגובה להצעה להקים בה דמוקרטיה: "התחל [קודם] עם משפחתך שלך". בהזדמנות אחרת, נשאל ליקורגוס מדוע גודל הקורבנות שספרטה מקריבה לאלים אינו ראוותני. הוא השיב: "כדי שתמיד יהיה לנו משהו להציע". כשנועצו בו כיצד יוכלו הספרטנים למנוע פלישה למולדתם בצורה הטובה ביותר, יעץ ליקורגוס: "על ידי כך שתישארו עניים, ושאיש לא ירצה להחזיק ברכוש רב יותר מחברו". כשנשאל האם יהיה זה נבון לבנות חומת הגנה שתקיף את העיר, ענה ליקורגוס כי עיר מבוצרת היטב היא כזו שיש לה "חומת אדם במקום חומת לבנים". כשספרטני אחר ראה מאוחר יותר עיר באסיה עם ביצורים מרשימים, הוא העיר: "מגורים נהדרים לנשים!".

בתשובה למבקר שתהה מדוע הם מפקידים את שדותיהם בידי ההלוטים (עבדים) במקום לעבדם בעצמם, הסביר אנכסנדרידס: "לא על ידי טיפול בשדות, אלא על ידי טיפול בעצמנו, רכשנו את השדות הללו".