מרגנית השדה
 מרגנית השדה | |||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מרגנית השדה | |||||||||||||||||||||||||
| מיון מדעי | |||||||||||||||||||||||||
| ממלכה: | צומח | ||||||||||||||||||||||||
| מערכה: | בעלי פרחים | ||||||||||||||||||||||||
| מחלקה: | דו-פסיגיים | ||||||||||||||||||||||||
| סדרה: | אברשאים | ||||||||||||||||||||||||
| משפחה: | רקפתיים | ||||||||||||||||||||||||
| סוג: | מרגנית | ||||||||||||||||||||||||
| מין: | מרגנית השדה | ||||||||||||||||||||||||
| שם מדעי | |||||||||||||||||||||||||
 Lysimachia loeflingii F.J.Jiménez & M.TalaveraManns & Anderberg, 2009 | |||||||||||||||||||||||||
| שמות נוספים | |||||||||||||||||||||||||
|
Anagallis arvensis | |||||||||||||||||||||||||
| עונת פריחה | |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
מַרְגָּנִית הַשָׂדֶה (שם מדעי: Lysimachia loeflingii, שם קודם: Anagallis arvensis) היא צמח חד שנתי נמוך ממשפחת הרקפתיים[1][2]. בישראל נקראת מרגנית השדה גם "עין התכלת" על שם גוון הכחול-תכלת של עלי הכותרת של הפרח. באנגלית היא נקראת Scarlet pimpernel וגם Poor man's weatherglass[3].
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
צמח עשבוני חד-שנתי או דו-שנתי, קירח, נמוך, גובהו 10 עד 30 ס"מ ופרחיו כחולים או לעיתים רחוקות אדומים כצבע השני. מרגנית השדה שעלי כותרתם בצבע השני, גדלה בקרבת מעיינות של מים מתוקים בכל חלקי הארץ
הגבעולים רְבוּעִים נושאי עלים, ומסועפים ומשתרעים על הקרקע.
הלוואים נעדרים.
העלים נגדיים או ערוכים שלושה-שלושה לאורך הגבעול. זוגות העלים העוקבים ממוקמים בזווית ישרה זה לזה (עלה אחד נמצא בזווית של 90 מעלות לעלה שמתחתיו או מעליו), כלומר על הענף ערוכים 4 טורים של עלים. העלים פשוטים, יושבים (ללא פטוטרת), מקיפים את הגבעול ואורכם 1.5 עד 3 ס"מ. הטרף ירוק בהיר דמויי ביצה או משולש-ביצי (דמוי אזמל), קודקודו מחודד ושפתו תמימה. מאפיין ייחודי הוא שיש לטרף נקודות שחורות (בלוטות) בחלק התחתון, כך אפשר לזהות מרגנית אם אין פרח. העלים מכילים רעלן בשם ציקלמין המצוי גם בפקעת הרקפת.
עוקצי הפרחים דקים וארוכים באופן ניכר מן העלה שמחיקו הם יוצאים[4].
הפרחים דו-מיניים, נכונים, בעלי עטיף כפול, כחולים או אדומים, נישאים יחידים מחיק העלים על עוקצים. קוטר הפרח כ-1 ס"מ. הפרחים עשויים להיות חומים-אדומים (הזן הנפוץ באירופה) או כחולים (הזן הנפוץ בישראל). בעבר נחשבו שני צבעי הפרחים למין שונה, אך כיום ידוע שמדובר באותו המין.
הגביע בעל עלים מאוחים ומספרם 5[5]. אורך הגביע כאורך הכותרת[4].
הכותרת גלגלית בת 5 עלים שמאוחים בבסיסם ופרושים. צינור הכותרת קצר מאוד. עלי הכותרת תמימות או משוננות ובעלות שערות בלוטיות זעירות. לאורך שפות האונות מצויות בדרך כלל בלוטות זעירות ורבות. הבלוטות בנות 3 תאים, התא הקיצוני כדורי.
הפרחים מאובקים על ידי זבובי פרחים שעירים.
האבקנים, שמספרם 5, יושבים על הכותרת, מול האונות בשונה ממרבית הפרחים (סימן ההיכר). הזירים שעירים[5].
השחלה עילית, בת מגורה אחת ושליה מרכזית, עמוד שחלה אחד, הצלקת דמוית קרקפת[5].
הפרי הלקט כדורי וקרומי, בן מגורה אחת הנפתח במכסה ואורכו קטן מהגביע[5]. עוקץ ההלקט כפוף לאחור[4].
הזרעים מרובים, מצולעים, חומים כהים, אורכם כ-1.5 מ"מ.
הפריחה בישראל היא בחודשים מסוף פברואר עד תחילת מאי[3].
תפוצה ובית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעולם נפוצה המרגנית ברוב היבשות. מוצאה הטבעי של מין זה הוא אירופה עד מרכז אסיה והימלאיה, צפון אפריקה ועד אתיופיה וחצי האי ערב. אך היא הופצה על ידי האדם, הן כצמח נוי והן בטעות, ברחבי העולם. היא התאקלמה באמריקה, מזרח אסיה, האיים הפסיפיים, אוסטרליה ודרום אפריקה.
מרגנית השדה נפוצה כמעט בכל אזורי הארץ - בחולות כורכר, בבתות, בשדות מעובדים, בשדות בור, בגינות נוי, מעזבות וליד מים[3].
מרגנית השדה נחשבת ברחבי העולם זן פולשני ומסוכן ברעילותו מכמה בחינות ולכן אינו רצוי באזורי מרעה. הצמח גרם לדלקת הקיבה והמעיים (Gastroenteritis) אצל חיות שונות כגון סוסים וכלבים כשהאכילו אותם באופן ניסיוני בצמח זה. כמויות גבוהות עלולות לגרום למוות. היו גם דיווחים על פגיעה בעופות ובארנבים, והזרעים רעילים לציפורים.
התרכובת ספונין שמצויה בעלים של מרגנית מצויה מאפיינות את משפחת הרקפתיים. ספונינים שונים ידועים כרעילים לבעלי דם קר כמו דגים ונחשים. חומרים אלו פוגעים ברקמה המצפה את אברי הנשימה (אפיתל) וגורמים לחנק[6].
שינויים סיסטמטיים בסוג מרגנית ובסוג ליסימכיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות שינויים סיסטמטיים אלה נכללים כיום בישראל ארבעה מינים בסוג Lysimachia: שני מיני מרגנית, ליסימכיה מסופקת וזעריר כוכבני - אף שהם שונים מאוד זה מזה במבנם המורפולוגי. עובדה זו עשויה לעורר תמיהה: כיצד ייתכן שמינים כה שונים זה מזה, ובמיוחד מיני המרגנית שהוכרו במשך יותר מ-250 שנה כסוג עצמאי (Anagallis), נכללים כיום באותו סוג עם מיני לִיסִימַכְיָה טיפוסיים?
התשובה נעוצה במחקרים פילוגנטיים שנערכו בראשית המאה ה-21, אשר הראו על סמך השוואת רצפי DNA כי מיני המרגנית אינם יוצרים שושלת נפרדת, אלא מקוננים בתוך הסוג ליסימכיה. משום כך אוחד הסוג Anagallis עם Lysimachia, אף שהבדלים מורפולוגיים בולטים בין הקבוצות עדיין ניכרים. האיחוד נשען בעיקר על ראיות מולקולריות ולא על שינוי במאפיינים חיצוניים, ולכן רבים מן הבוטנאים ממשיכים להשתמש בשם המדעי Anagallis בפלורות ובמגדירי שדה. לעיתים אף מתייחסים למיני מרגנית כאל קבוצה טבעית בתוך הסוג הרחב ומגדירים אותם כתת-הסוג Anagallis.
גם המין זעריר כוכבני (Asterolinon linum-stellatum), ששויך בעבר לסוג העצמאי Asterolinon, נכלל בעקבות המחקרים הפילוגנטיים בתוך הסוג ליסימכיה, ולעיתים אף נחשב כתת-סוג Asterolinon.
לעומת זאת, המין ליסימכיה מסופקת (Lysimachia dubia) תואר מלכתחילה בסוג Lysimachia ונשאר בו גם לאחר השינויים הסיסטמטיים שחלו בקבוצה, והוא משויך לתת-הסוג הטיפוסי של הסוג.
לפיכך נכללים כיום בישראל ארבעה מינים בסוג ליסימכיה השונים מאוד זה מזה במבנם המורפולוגי, ומקובל לשייכם לתת-סוגים שונים בתוך הסוג הרחב - וכך נשמרת לצד הסיווג המודרני גם החלוקה המסורתית המוכרת מן הספרות הבוטנית הקלאסית.
ההבחנה בין מרגנית השדה למרגנית קטנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל גדל גם מין נוסף נדיר, מרגנית קטנה (Anagallis foemina), הדומה מאוד למרגנית השדה וגדל על קרקע מעובדת בחוף הכרמל, בדרום מישור החוף, בגליל העליון, בעמק יזרעאל, בכרמל, בשפלה, בהרי יהודה, בצפון הנגב, במערב הנגב ובגלעד. פריחת מרגנית השדה בישראל מקדימה בדרך כלל ונמשכת מסוף פברואר עד תחילת מאי, ואילו פריחת מרגנית קטנה מאוחרת יותר ונמשכת בעיקר מאפריל עד יוני. הסימנים המבדילים בין המינים:
- במרגנית קטנה צבע הכותרת באוכלוסייה תמיד כחול, ואילו במרגנית השדה הפרחים אמנם עשויים להיות כחולים עמוקים אך לעיתים קרובות הם בעלי גוון כתום-אדום, בעיקר בבתי גידול לחים.
- במרגנית קטנה העלים העליונים דמויי אזמל בלבד, ואילו במרגנית השדה העלים העליונים דמויי ביצה עד משולש-ביציים ולעיתים דמויי אזמל.
- עוקצי הפרחים במרגנית קטנה אינם ארוכים בדרך כלל מן העלה שמחיקו הם יוצאים, ולעיתים הם ארוכים ממנו רק במקצת; לעומת זאת במרגנית השדה עוקצי הפרחים ארוכים מן העלה באופן ניכר.
- גם מבנה הבלוטות בשפות אונות הכותרת שונה: במרגנית קטנה הבלוטות, הנראות כנקודות שחורות הן מעטות ולעיתים אף חסרות, והן בנות ארבעה תאים כאשר התא הקיצוני מוארך; במרגנית השדה הבלוטות מרובות, בנות שלושה תאים, והתא הקיצוני שלהן כדורי[4].
תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
_1.jpg)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Watt, John Mitchell; Breyer-Brandwijk, Maria Gerdina: The Medicinal and Poisonous Plants of Southern and Eastern Africa 2nd ed Pub. E & S Livingstone 1962
- Harold C. Long (1917). Plants Poisonous to Live Stock. CUP Archive. pp. 49–. GGKEY:ZF2C4UTG0H9.
- Podolak I, Galanty A, Sobolewska D. Saponins as cytotoxic agents: a review. Phytochemistry Reviews. 2010;9(3):425-474.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרגנית השדה, באתר Tropicos (באנגלית)
מרגנית השדה, באתר GBIF (באנגלית)- מרגנית השדה, באתר The Plant List (באנגלית)
מרגנית השדה, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
- מרגנית השדה, באתר "צמחים ומרפא"
צחי אבנור, מרגנית השדה בישראל, פליקר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ .Anagallis L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ מרגנית השדה באתר "צמחיית ישראל ברשת".
- 1 2 3 מרגנית השדה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- 1 2 3 4 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 498-500
- 1 2 3 4 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 337-338
- ↑ אמוץ דפני, סאלח עקל ח'טיב, על ציד דגים באמצעות צמחים בישראל, כתב-עת "כלנית", מספר 7, באתר כלנית, 2020
