אשקלון (עיר עתיקה)
 | |
| שער העיר הכנענית בתל אשקלון ולימינו הסוללה – מהתקופה הכנענית התיכונה (2000–1550 לפנה"ס) | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
התקופה הכלקוליתית, תקופת הברזל, תקופת הברונזה, התקופה הפרסית בארץ ישראל  |
| סוג |
יישוב לשעבר |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 31°39′43″N 34°32′46″E / 31.661944444444°N 34.546111111111°E |
|
(למפת שפלת יהודה רגילה)   אשקלון | |
  | |
אשקלון נמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה. העיר התקיימה בדרום-מערב העיר אשקלון של ימינו.
תולדות העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית היישוב באזור החלה בתקופה הכלקוליתית ועד לתקופה הממלוכית. בתקופת הברונזה התיכונה II, הברזל, הפרסית, ההלניסטית-רומית-ביזנטית, הערבית הקדומה והממלוכית, התקיימה במקום עיר גדולה מאוד.[1] על עברה העתיק מעידים ממצאים ארכאולוגיים: בחפירות שנערכו בראשות לורנס סטייגר מאוניברסיטת הרווארד ב-1985 התגלו באזור העיר העתיקה, כיום הפארק הלאומי של אשקלון, שרידים והריסות שגילם תואם ככל הנראה את ראשית היישוב בה. השכבות העמוקות ביותר בעומק של 15 מטר מתוארכות לתקופה הקדם פיניקית-כנענית. על העיר שלטו בזה אחר זה שמונה עמים (ותרבויות): כנענים, פלשתים, פיניקים, הממלכות ההלניסטיות, רומאים, ביזנטים, ערבים וצלבנים. אותם עמים, בתורם, השתלטו בכוח הזרוע על העיר וירשו את קודמיהם.
תקופת הברונזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשקלון בראשיתה, בתקופה הכנענית, נבנתה על קרקע של אבן-חול, המצטיינת ביכולת הקיבול של מי תהום ששימשו את תושבי העיר. העיר מנתה כ-15,000 איש שחיו בין חומותיה שאורכן כ-2.2 ק"מ, 15 מטרים גובה ועובי של 50 מטרים. העיר שכנה על דרך הים, שחיברה את מצרים עם צפון הלבנט.
אשקלון היתה נתונה להשפעה מצרית בתקופת הברונזה. היא נזכרת עוד בכתבי המארות מהמאה ה־19 לפנה"ס. בתקופות השושלת ה־18, השושלת ה־19, והשושלת ה־20 היו שליטי אשקלון כפופים למלך מצרים. בתקופת אל-עמארנה (תקופת הברונזה המאוחרת, השושלת ה־18 של מצרים) אשקלון היתה, כמו כל כנען, תחת שלטון מצרי, וכן מוכר מלך העיר יידיה אשר היה כפוף למצרים. בתבליט של רעמסס השני מוצג כיבוש אשקלון המבוצרת, ומלחמה נגד אשקלון מוזכרת גם בסוף מצבת מרנפתח.[2]
תקופת הברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת תקופת הברזל נשלטה אשקלון על ידי גויי הים הפלשתים. במקרא מסופר שאחד מ"חמשת סרני פלשתים" היה אשקלוני. בספר יהושע (פרק י"ג) מסופר שהעיר לא נכבשה על ידי בני ישראל. בנוסח המסורה כתוב שלאחר מות יהושע בן נון, נלכדה העיר על ידי בני שבט יהודה (ספר שופטים פרק א' פסוק י"ח), אך בנוסח תרגום השבעים כתוב דוקא שיהודה לא לכד את העיר, ונוסח זה מסתדר עם האמור בפסוק י"ט שיהודה לא הורישו את תושבי העמק "כי רכב ברזל להם". אשקלון מוזכרת בסיפורים המקראיים על שמשון ועל נפילת ארון הברית לידיים פלשתיות.[3][4] כלי חרס מראשית התקופה מצביעים על דמיון בין כלי החרס מעשה ידי הפלשתים לכלי חרס המיקניים, דבר המחזק את ההשערה כי מוצאם של הפלשתים הוא ממזרח הים התיכון, אזור שהיה נתון להשפעת התרבות המיקנית.
הרודוטוס (המאה ה-5 לפנה"ס) כתב שפולחן אפרודיטה־אוראניה (אנ') נפוץ לקיתרה מאשקלון (שמקדשה שם היה העתיק ביותר), דרך קפריסין, ואף המקדש בקיתרה נבנה על־ידי פיניקים מאזור אשקלון.[5] גם פאוסניאס (המאה ה-2) מציין שהפיניקים מאשקלון לימדו את פולחנה בקיתרה.[6] פולחן זה הוא הצורה היוונית לפולחן הפיניקי של עשתרת־שמים ("עשתרת שמם" הנזכרת בכתובת אשמנעזר).[7]
בתקופת הברזל גדלה העיר ושטחה הגיע לכ-600 דונם. חומות העיר עובו במשך התקופה והיו עבות ביותר. עם זאת, החומה לא הקיפה את כל העיר אלא יצרה חצי מעגל שמגן על העיר מצפון, מזרח ודרום, ואילו כלפי הים, מערבה, הסתמכו אנשי העיר על מצוק טבעי לשם הגנתה. שיטה זאת של חצי המעגל אומצה אחר כך גם על ידי הרומאים והערבים. אשקלון היא גם העיר העתיקה ביותר בה נמצא שער קשת בכניסתה.[דרושה הבהרה]
בכתובות המלכותיות של תגלת-פלאסר השלישי מלך אשור, מוזכר בתחילה מִתִנתִ הראשון מלך אשקלון כאחד ממלכי הלבנט שהעלו מס לאשור,[8] אך בשנת 733/734 לפנה"ס מסופר שמִתִנתִ הפר את שבועת הנאמנות שנשבע למלך אשור, והוחלף ברֻכִבתֻ.[9] בכתובותיו של סנחריב מלך אשור מסופר שצדקא מלך אשקלון לא סר למרוּת סנחריב, ולכן סנחריב הגלה אותו ואת משפחתו לאשור, והמליך במקומו את שַרּוּ־לוּ־דַרִי, בנו של רֻכִבתֻ המלך הקודם. במסגרת מסעו, הוא כבש ובזז את בית דגן, יפו, בני ברק ואזור, שנכללו בממלכת אשקלון.[10]
ברשימות מלכי הלבנט שהעלו מנחה למלכי אשור אסרחדון ואשורבניפל מוזכר מִתִנתִ השני מלך אשקלון.[11][12]
בשנת 604 לפנה"ס בא קץ עידן הפלשתים. אשקלון, העיר האחרונה של הפלשתים, נכבשה על ידי הבבלים, והצבא הבבלי בראשותו של נבוכדראצר החריב ושרף את העיר והגלה את תושביה. כיבושה של אשקלון על ידי הצבא הבבלי נזכר בשיר של המשורר היווני בן התקופה, אלקאיוס. זהו האזכור הראשון של מקום כלשהו בארץ ישראל בספרות היוונית הקלאסית.[13]
התקופה הפרסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך התקופה הפרסית עמדה העיר, כנראה, ברשות הצורים. הפריפלוס של פסאודו-סקילקס קורא לה בשם "אשקלון עיר צורים". באותם ימים קיימו תושבי העיר חיי מסחר ענפים עם שכנתה מצרים, יעידו על כך אותם פסילים דמויי אלי מצרים שנמצאו בחפירות.
בתקופה הפרסית התקיים בעיר בית קברות לכלבים.
התקופה ההלניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשקלון נבנתה מחדש בתקופה ההלניסטית והייתה לנמל ימי חשוב.
הפילוסוף היווני תאופרסטוס (נפטר בסביבות 287 לפנה"ס) תיאר בספרו "מחקר על הצמחים" (אנ') את "הבצל האשקלוני".[15] בתקופת שלטונו של יונתן הוופסי, התקבל הצבא החשמונאי באשקלון באהדה,[16] וזאת בניגוד ליחסם של תושבי ערי החוף האחרות.[17] בשנת 104 לפנה"ס הצליחו תושבי אשקלון להשיג אוטונומיה, על זאת מעיד תאריך העיר המתחיל משנה זו. בימי המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, כאשר כל אזור החוף שמדרום לכרמל עבר לשליטת הממלכה החשמונאית, נשארה אשקלון עצמאית והייתה מובלעת הלניסטית בשל קשריה ובריתה עם מצרים התלמיית.[17]
התקופה הרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה הרומית תפסה אשקלון מקום חשוב בעולם התרבות היווני, סופרים ופילוסופים יוונים רבים, כגון אנטיוכוס מאשקלון, היו מילידי העיר.[18] שמות אלים יוונים התגלו במטבעות אשקלון, והעיר הייתה ידועה בפולחן האלה עשתרת שזוהתה עם אפרודיטה בתקופה ההלניסטית. מטבעות אשקלון בין השנים 84–38 לפנה"ס נושאות את דיוקנותיהם של המלכים התלמיים בתקופה זו, מה שמעיד על הקשרים ההדוקים עם מצרים התלמיית.[19] על מטבע יווני מהעיר נטבע סמל תנת ולידו הכיתוב ΦΑΝΗΒΑΛΟΣ (תעתיק: פַנבּלוֹס, כלומר "פני בעל", הכינוי המוכר של האלה תנת).[20]
הורדוס, מלך יהודה, שיש הסבורים שנולד באשקלון, האדיר את העיר וחיזק אותה. אולם היא לא נכללה במלכותו או בזו של בנו ויורשו, ארכלאוס,[19] וגם לא השתייכה לפרובינקיה יודיאה.[21]
הסופר היווני סטראבון ציין בספרו "גאוגרפיקה" (תחילת המאה ה-1 לספירה) את אשקלון כחלק מפיניקיה ואת גידולי הבצל באדמותיה, וכתב כי היא עיר קטנה.[22]
התקופה הביזנטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר המשיכה לשגשג לאחר מכן תחת שלטון האימפריה הרומית וביזנטיון. גם בתקופת המשנה ותקופת התלמוד חיו באשקלון לא-יהודים לצדם של יהודים. בספרות התלמודית נחשבה אשקלון לעיר העומדת בגבול הארץ, והיו חילוקי דעות לגבי שייכותה לארץ ישראל: "רבי יהודה אומר: מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום" (גיטין א ב). במהלך התקופה הרומית הייתה אשקלון ידועה בשנאתה ליהודים.
החיבור הלטיני "תיאור כל העולם ועמיו" (אמצע המאה ה-4) מציין כי אשקלון מפורסמת בשל מתאבקיה.[23]
התקופה הערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 644 השלימו הערבים את כיבוש הארץ, וכך עברה גם אשקלון לשלטון מוסלמי.
תקופת מסעי הצלב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המצור על אשקלון (1153)
בשנת 1099, עם הגעת מסעי הצלב לארץ, הייתה אשקלון מבצר חשוב לפאטמים, ולמרות שבקרב אשקלון שנערך בסמוך לה ניצחו הצלבנים, לא נפלה אשקלון בידיהם.
בשנת 1150 בוצרה העיר על ידי שליטה הפאטמי בחמישים ושלושה מגדלים והייתה העיר האחרונה שעמדה בפני הצלבנים. שלוש שנים לאחר מכן נפלה העיר בידי הצלבנים ומלכם בלדווין השלישי מלך ירושלים, וזאת לאחר מצור שהוטל עליה במשך חודש. העיר שעברה לשליטת הצלבנים נכללה ברוזנות יפו ואשקלון, והייתה לחשובות שבערים הפאודליות שבה. בשנת 1187 הובסו הצלבנים בקרב קרני חיטין על ידי מוסלמים בהנהגת צלאח א-דין, וממלכת ירושלים נפלה. הצלבנים גורשו מהעיר על ידי המוסלמים בהנהגת א-דין, ואלה האחרונים הרסו את העיר, העלו אותה באש וסתמו את נמלה.
הנוסע בנימין מטודילה מצא באשקלון (בשנת 1170 לערך) כ-200 יהודים רבניים, כ-40 קראים וכ-300 שומרונים.[24] עם הריסת העיר בשנת 1191, על פי הוראת צלאח א-דין, עברה הקהילה היהודית לירושלים.[25]
העיר זכתה לתחייה בשנת 1192, כאשר הצלבנים חזרו אליה בראשות מנהיגם ריצ'רד לב הארי. הם שיקמו את העיר וביצרו אותה בחפיר, חומה, מגדל ושערים. חומת העיר הוקמה על גבי סוללה בגובה 10 מ' ואורכה הוא כ-3.4 ק"מ, מהם כ-1.2 ק"מ לאורך חוף הים. לשם חיזוק החומה שולבו בה עמודים רומיים. בחומה היו כחמישים וארבעה מגדלים, ובפינתה הדרומית-מזרחית הייתה מצודה. הכניסה לעיר הייתה באמצעות ארבעה שערים.
סופה של אשקלון העתיקה הגיע בשנת 1270 וזאת לאחר שהסולטאן הממלוכי, ביברס, הרס סופית את העיר, מילא את נמלה וסתם אותו, וכתוצאה מכך ננטשה העיר.
חפירות ארכאולוגיות בעיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1815 נערכה באשקלון חפירה ארכאולוגית ראשונה על ידי משלחת חופרים בראשות ליידי הסטר לוסי סטנהופ. סטנהופ הייתה אחייניתו של ראש ממשלת אנגליה ויליאם פיט הבן וניהלה את משק ביתו. כאשר מת פיט, יצאה סטנהופ למסע למזרח התיכון והתאהבה במקום. היא בנתה בית גדול בכפר ג'וּן בהרי השוף ליד צידון ושם הקיפה את עצמה במשרתים ואירחה תיירים מאירופה ואנשים חשובים.
יום אחד הגיע לידה כתב יד עתיק ובו פרטים על אוצר זהב המוסתר בחורבות אשקלון. היא בקשה מסולימאן פאשה, מושל עכו וארץ ישראל, לחפור במקום. סולימאן התייעץ עם עוזרו חיים פרחי וזה המליץ לתת לה רישיון לחפור תמורת קבלת חצי מהאוצר. סטנהופ שכרה 150 ערבים שהחלו לעבוד בהתלהבות. הם גילו פסל שיש גדול, אך סטנהופ, שחששה כי הסולטן יחשוב שהיא מחפשת אחר עתיקות בניגוד לרישיון החיפוש שניתן לה, הורתה לנפץ אותו. לאחר עבודה מאומצת של שבועיים שבהם לא נמצא כל אוצר, הורתה סטנהופ על הפסקת החפירות וחזרה מאוכזבת לביתה בהרי הלבנון.
חפירות יסודיות במקום נערכו לראשונה בשנים 1921–1922 וחשפו את הבזיליקה הרומית. המחקר במקום התחדש בשנת 1985 בחפירות משלחת המוזיאון השמי של אוניברסיטת הרווארד בתמיכת הנדבן האמריקאי ליאון לוי. בין הממצאים הייחודיים שהמשלחת מצאה היה בית קברות לכלבים מהתקופה הפרסית בארץ ישראל, שנת 500 לפנה"ס לערך.
בשנים האחרונות נחשף סמוך לגן הלאומי אשקלון בית קברות פלִשתי שכמותו לא נתגלה עד כה.[26]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גדעון פוקס, עיר רבת ימים – אשקלון בתקופה ההלניסטית והרומית, יד יצחק בן-צבי, 2001
- ל"א סטייגר, אשקלון, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, בעריכת אפרים שטרן, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה כרך 1, עמ' 108-98
- יוסי ברוכי, תחום אשקלון בתקופה הרומית, תרביץ עב, 2003, עמ' 329–344
- יוסף גייגר, אשקלון כמרכז אינטלקטואלי הלני במאה החמישית והשישית, קתדרה: לתולדות ארץ ישראל ויישובה, 2010, עמ' 43–56, בגישה פתוחה באתר יד בן-צבי.
- רבקה גרשט, מוזה לחוף אשקלון, קדמוניות: כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא מה, 2012, עמ' 89–93
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניר־שמשון פארן, אשקלון: עבר ועתיד בביטאון רשות העתיקות דבר עבר, חוברת 20, אוגוסט 2014, עמ' 11-8
- לילך סטרול, השער הכנעני: שימור, המחשה ופיתוח בשער הכנעני וסביבתו, אתר רשות העתיקות – מינהל שימור, אוגוסט–דצמבר 2006
חפירות ארכאולוגיות באשקלון, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1957 (התחלה 3:56)- שי שמש, קבר פלשתים נמצא באשקלון, באתר מדע גדול, בקטנה, 26 ביולי 2016
משה גלעד, גן לאומי תל אשקלון זוכה לחידושים מרתקים, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2022
משה גלעד, הפרסקאות הכי יפים בארץ, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ ל"א סטייגר, אשקלון, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, כרך 1 עמודים 99-98
- ↑ בנימין מייזלר, ערך "אשקלון", בתוך: אנציקלופדיה מקראית א' (אב–אתרים), מוסד ביאליק, 1950, עמ' 769–770 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ↑ בנימין מייזלר, ערך "אשקלון", בתוך: אנציקלופדיה מקראית א' (אב–אתרים), מוסד ביאליק, 1950, עמ' 770 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ↑ קויפמן בפירושו לשופטים 83.
- ↑ הרודוטוס, היסטוריות, ספר 1, פסקאות 105, 131. ראו המקור ביוונית: 105, 131, וכן תרגום לעברית (סעיף 105 בעמ' 42, סעיף 131 בעמ' 51).
- ↑ פאוסניאס, תיאורה של יוון, ספר 1, פרק 14, פסקה 7 (1.14.7)
- ↑ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 305
- ↑ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 122
- ↑ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 61, 63
- ↑ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 64
- ↑ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 116–117 (הקטע חוזר בעמ' 141–142). יש לציין שחלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את ספרי שנותיו (על כך ראו בעמ' 107).
- ↑ Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)
- ↑ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. III: I. Alcaeus, p. 1
- ↑ Andrea M. Berlin, Archaeological Sources for the History of Palestine: Between Large Forces: Palestine in the Hellenistic Period, The Biblical Archaeologist 60, 1997, עמ' 42 doi: 10.2307/3210581 (ראו גישה חופשית)
- ↑ Theophrastus, Enquiry into Plants, VII, 4, 7–9
- ↑ מקבים א, פרק י, סעיף פו; פרק יא, סעיף ס.
- 1 2 מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, עמ' 96.
- ↑ יוסף גייגר, אנשי רוח יוונים מאשקלון, קתדרה 60, יוני 1990, עמ' 5–16
- 1 2 מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, עמ' 132–133.
- ↑ George Francis Hill, Catalogue of the Greek coins of Palestine, London, 1914, p. LIX.
- ↑ מנחם שטרן, מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני, עמ' 250.
- ↑ סטראבון, גאוגרפיקה, 16.2.29 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ↑ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXXIV. Expositio totius mundi et gentium, p. 495
- ↑ אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל של עולים יהודים, פרק א: מסעות ר' בנימין מטודילה, עמ' 44.
- ↑ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 95.
- ↑ ניר חסון, בית קברות פלישתי ראשון מסוגו בעולם נחשף בתל אשקלון, באתר הארץ, 10 ביולי 2016
