גדי איזנקוט
גד (גדי) אַיזֶנקוֹט (נולד ב-19 במאי 1960, כ"ב באייר ה'תש"ך) הוא פוליטיקאי ואיש צבא ישראלי. כיהן כחבר הכנסת מטעם סיעת המחנה הממלכתי ושירת כרמטכ"ל ה-21 של צה"ל בשנים 2015–2019. במהלך שירותו הצבאי שירת כמפקד חטיבת גולני, כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה אהוד ברק, כמפקד עוצבת נתיב האש, כמפקד אוגדת איו"ש, כראש אגף המבצעים, כמפקד פיקוד הצפון וכסגן הרמטכ"ל.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גד איזנקוט נולד בטבריה, למאיר ואסתר איזנקוט[1] שעלו לישראל ממרוקו, והיה השני מבין חמישה אחים. לאחר שהתגרשו הוריו, התחתן אביו פעם נוספת ונולדו לו עוד ארבעה ילדים[2]. גדל באילת, והתחנך בבית ספר תיכון גולדווטר שבעיר במגמה ימית, ולמד לבגרות בבית ספר ערב אקסטרני.
הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מטעם אוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדע המדינה מטעם אוניברסיטת חיפה[3]. סיים לימודי צבא וביטחון במכללת המלחמה של צבא ארצות הברית בקרלייל שבפנסילבניה.
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 1978 התגייס לצה"ל לחטיבת גולני, שם שובץ לגדוד 51[4][5]. עבר מסלול הכשרה כלוחם וסיים את הטירונות כחניך מצטיין פלוגתי, ובהמשך סיים קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר[4]. במהלך הקורס נפצע בראשו מכדור מקלע שחדר לתוך הנגמ"ש בו נהג[6]. לאחר שהשתקם מן הפציעה שב לחטיבה כמפקד מחלקה בגדוד 51. במלחמת לבנון הראשונה החליף את מפקד פלוגה א' בגדוד 51, שנפצע בקרב על הבופור[7], ופיקד עליה[8] בקרב לכיבוש עין א-תינה, בו איבד שניים מחבריו הטובים[9] ובכיבוש א-נבטיה, ג'זין ושדה התעופה בביירות. שנה לאחר מכן השתחרר מצה"ל, אך לאחר שלושה חודשים שב לשירות קבע, ונענה להצעת מפקד בית הספר לקצינים, אילן בירן, לשמש כמפקד פלוגת צוערים בקורס[4].
בשנים 1984–1985 פיקד על פלוגת הנ"ט של חטיבת גולני[10], והוביל את לוחמיה במבצעים מורכבים בלבנון[11]. הוא הודח מתפקידו חודש טרם סיומו, לאחר שניהל ויכוח פומבי עם מפקד החטיבה, צבי פולג, וסירב פקודה להחזיר את פלוגתו באמצע חופשה[4][5][12]. לאחר מכן נשלח להשתלם במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[4]. בשנים 1986–1987 שימש קצין אג"ם חטיבתי[13]. לאחר שהשתלם בקורס מג"דים מונה למפקד גדוד 13 (גדעון)[14] ולאחר מכן שימש סגן מפקד חטיבת גולני[15].
תפקידי מח"ט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1991 מונה לקצין המבצעים של פיקוד הצפון. ב-1992 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד חטיבת כרמלי (חטיבת מילואים). בשנת 1994 מונה, במקביל לתפקידו הקודם, למפקד חטיבת אפרים. בשנת 1997 החליף את אל"ם ארז גרשטיין ומונה למפקד חטיבת גולני, זמן קצר לאחר אסון השריפה בוואדי סלוקי, בו נהרגו חמישה מלוחמי החטיבה ונפצעו חמישה נוספים[9]. כמפקד החטיבה שינה נורמות התנהגות בפלוגות הוותיקות, ונאבק בתופעות של מרידות ויחסי צעירים וותיקים[16]. בנוסף הוביל את לוחמי החטיבה במשך שנתיים בלחימה בדרום לבנון[17] במהלכן הרגו כארבעים אנשי חזבאללה[4]. לדברי תא"ל גיורא ענבר וכרמלה מנשה, הביע באותה העת תמיכה בנסיגה מלבנון בדיונים פנימיים[4].
תפקידי תת-אלוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1999 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק[18]. בתפקיד זה נטל בין היתר חלק במשא ומתן עם סוריה[19]. בהמשך שימש כמזכירו הצבאי של אריאל שרון[20]. בשנת 2001 מונה למפקד אוגדת מילואים משוריינת (עוצבת נתיב האש)[21].
בשנת 2003 מונה למפקד אוגדת איו"ש[22]. כמפקד האוגדה הוביל אותה איזנקוט להישגים רבים בלחימה כנגד הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה[23], ובהם בין היתר מבצע אישית לוחצת.
תפקידי אלוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2005 הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש אגף המבצעים במטכ"ל[24]. לאחר שמסקנות תרגיל "שילוב זרועות" שקיים צה"ל קבעו כי יכולת הפגיעה של צה"ל במשגרי הרקטות קצרות הטווח מוגבלת, הוביל איזנקוט תפיסה לפגיעה במרכז העצבים של ארגון חזבאללה ברובע הדאחייה בביירות כמרכיב מרכזי ליצירת הרתעה אל מול חזבאללה[25]. במהלך מלחמת לבנון השנייה היה אמון, כראש אגף המבצעים, על תכנון וביצוע מהלכי צה"ל בשדה הקרב במלחמה. איזנקוט היה לאחד האלופים הבודדים במטה הכללי שהעזו לחלוק על הרמטכ"ל, דני חלוץ, ועל המהלכים שהציע[26]. כך, למשל טען בתחילת המלחמה כי יש לגייס את כוחות המילואים כדי לשפר את המוכנות למהלך קרקעי רחב היקף, אף שהתנגד למהלך הקרקעי, משום שסבר שאת האפשרות לבצעו יש להפוך לבת יישום[27]. בנוסף המליץ על תקיפה אווירית רחבה נגד תשתיות בלבנון על פי תוכנית "שוברת הקרח"[28], והדגיש כי על ישראל לחתור לסיום מהיר של המלחמה[29]. בתגובה לרעיון לבצע פשיטה מצומצמת על בינת ג'בייל שהעלה בני גנץ, תמך איזנקוט במבצע עתיר כוחות על היעד[30].
בספטמבר 2006, לאחר התפטרותו של האלוף אודי אדם בעקבות המלחמה, מונה למפקד פיקוד הצפון[31]. עם כניסתו לתפקיד הוביל את ההכנות ואימוני הפיקוד בתקופה שקדמה לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה, שהייתה עלולה להביא לפרוץ מלחמה[32]. הוא תמך ב"דוקטרינת הדאחייה", לפיה במקרה של פעולה מלחמתית מצד חזבאללה יש לגמול בהפצצת כפרים מהם נורו רקטות על ישראל, תוך הפעלת כוח לא פרופורציונלי בדומה להפצצת רובע הדאחייה במלחמת לבנון השנייה[33]. הוא קידם מדיניות הפעלת כוח שהתבססה על מימוש ריבונות המדינה עד המטר האחרון של הגבול הבין-לאומי (עד למלחמת לבנון השנייה, צה"ל נמנע מלחצות את הגדר אף במקומות שבהם נוצר פער בינה לקו הכחול, שנודעו בכינוי "מובלעות" – ואיזנקוט שינה את התפיסה ויזם פעילויות מעבר לגדר, אך לא מעבר לקו הכחול) ותגובה חריפה על כל אירוע. הדבר הביא לשקט ממושך בצפון מדינת ישראל מאז תום מלחמת לבנון השנייה. לכל אורך תקופת פיקודו לא נפגעו אזרחים ישראלים בצפון. ביולי 2011 סיים את תפקידו כמפקד פיקוד הצפון, לאחר שכיהן בתפקיד כמעט חמש שנים, והוחלף על ידי האלוף יאיר גולן[34].
עם סיום תפקידו כמפקד פיקוד הצפון, היה איזנקוט אמון על עבודת מטה שבעקבותיה הוחלט בצה"ל על הקמת מפקדת העומק[35]. מפקדה זו אמונה על פעילות צה"ל בעומק האסטרטגי של מדינות האויב של ישראל. תפקידו של איזנקוט היה לעמוד בראש צוות הקמה של המפקדה. ב-2012 איזנקוט לקח חלק במבצע עמוד ענן[36].
איזנקוט כיהן כסגן הרמטכ"ל בני גנץ בין ינואר 2013 לדצמבר 2014, תקופה שבה התקיים מבצע צוק איתן.
ראש המטה הכללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 בדצמבר 2014 אישרה הממשלה את מינויו של איזנקוט לרמטכ"ל ה-21 של צה"ל[37], וב-16 בפברואר 2015 החל לכהן בתפקיד[38]. ב-18 בינואר 2017 החליט שר הביטחון אביגדור ליברמן להאריך את כהונתו של איזנקוט עד 31 בדצמבר 2018[39], ובהמשך הוארכה כהונתו עד 15 בינואר 2019. עם כניסתו לתפקיד פעל לחזק את זרוע היבשה, בין השאר על ידי תגבור אימוני כוחות החי"ר והשריון (תוך צמצום היקף כוחות המילואים), הגדלת יחידת יהל"ם לטיפול במנהרות לחימה ואימון גדודי חי"ר להתמודדות עם איום המנהרות[40].
תפיסתו האסטרטגית של איזנקוט באה לידי ביטוי בתוכנית "גדעון", תוכנית רב-שנתית שגיבש עם כניסתו לתפקיד, העוסקת במגוון נושאים, שהעיקריים שבהם: טיפוח כוח האדם בצה"ל, בניית סדר כוחות, השקעה בפיתוח יכולות התמרון של צה"ל, ביטול מערכים מיותרים, הקמת זרוע סייבר[41], והקמת חטיבת הקומנדו[42]. בלב התוכנית עומד מסמך אסטרטגיית צה"ל, שפורסם באוגוסט 2015[43]. במסמך זה מוגדרים תפיסות הפעלת הכוח, הפיקוד והשליטה, וכן עקרונות בניין הכוח הנגזרים מהן. האסטרטגיה מגדירה שני סוגים של מערכות: מערכה להשגת הכרעה[44] ומערכה מוגבלת שבה הפעלת הכוח מרוסנת. במסגרת האסטרטגיה הוגדרה תפיסת המערכה בין המלחמות (מב"ם), המנוהלת בשגרה כדי לשמר ולהעצים את הישגי המערכה הקודמת ולהרחיק את המלחמה הבאה, על ידי החלשת האויב וצמצום התעצמותו, במקביל לשיפור הלגיטימציה של צה"ל לפעול ושלילת הבסיס הלגיטימי של האויב. איזנקוט הציג את תוכנית "גדעון" המוגמרת ביולי 2015, והיא אושרה על ידי הקבינט המדיני-ביטחוני בסוף אפריל 2016[45].
.jpg)
במהלך כהונתו פרץ גל טרור שנמשך מספטמבר 2015 עד דצמבר 2016, וכונה בצה"ל "גודל השעה". במהלך האירועים, שכללו בעיקר פיגועי דקירה, גיבש צה"ל תפיסת סיכול שמתבססת על ניטור רשתות חברתיות מקוונות בשיתוף פעולה עם השב"כ. ב-24 במרץ דקרו שני מחבלים פלסטינים חייל באזור חברון. החייל ומפקדו השיבו אש, הרגו את אחד המחבלים ונטרלו את האחר. כעבור דקות אחדות ירה למוות אלאור אזריה במחבל השני. הגינוי של איזנקוט למעשהו של אזריה, העמדת אזריה לדין פלילי והרשעתו בהריגה עוררו פולמוס ציבורי חריף[46][47]. בסך הכול נרצחו בגל טרור זה 44 ישראלים וחוסלו כ-270 מחבלים.
בספטמבר 2016 אישר איזנקוט את פקודת השירות המשותף, שעוררה ביקורת בקרב הציונות הדתית[48], ובדצמבר 2017 נאלץ לשנותה חלקית[49]. איזנקוט הכניס לשימוש את "מסמך התפיסה המגדרית" של היוהל"ם, רחל טבת ויזל, שקבע כי ההבדלים המגדריים אינם נובעים ממאפיינים ביולוגיים ופיזיולוגיים כי אם תוצר של הסללה חברתית, כשמתן תכונות התנהגותיות לגברים ולנשים היא סטריאוטיפית. בעקבות חשיפת המסמך על ידי ארגון "תורת לחימה", התנער צה"ל מהמסמך, והוא הוסר מאתר היוהל"ם[50].
בספטמבר 2017 הוחלט שלוחמי היחידות המיוחדות ישרתו במשך 8 שנים וירכשו תואר אקדמי במהלך השירות[51].
בשנים 2017–2018 החל צה"ל במהלך אסטרטגי בעוטף עזה נגד מנהרות הטרור של חמאס. המהלך כלל הקמת מכשול תת-קרקעי שכלל טכנולוגיות חישה והקמת המעבדה הטכנולוגית לגילוי ואיתור מנהרות בפיקוד הדרום. באופן זה אותרו למעלה מ-15 מנהרות, ואלה נוטרלו על ידי חיל ההנדסה הקרבית וחיל האוויר הישראלי.
במהלך 2018 התגברו העימותים בגבול ישראל-רצועת עזה והחלה "צעדת השיבה" בעזה, במסגרתה התקרבו אלפי פלסטינים לגדר המערכת תוך איום לפרוץ אותה. בעימותים אלה נהרגו למעלה מ-250 פלסטינים מאש צה"ל ונפצעו אלפים. המהומות הסלימו לעימות צבאי שכלל הצתת שטחים נרחבים בעוטף עזה באמצעות עפיפוני תבערה ובלוני תבערה, ומספר סבבים בהם שיגרו הפלסטינים מאות רקטות ופצצות מרגמה לשטח ישראל. במהלך העימותים, נמתחה ביקורת על הממשלה ועל צה"ל בגין החלטתם להגיב בריסון ולהכיל את האלימות. ב-2018 הבטיח כי צה"ל ישיב את הביטחון לדרום[52].
יריב מוזר, "איזנקוט.", סרט בהפקת חטיבת דובר צה"ל המציג את החודשים האחרונים של איזנקוט כרמטכ"ל. הסרט שודר בשידורי "כאן 11".במהלך כהונתו החריף העימות בין ישראל לאיראן, כחלק מניסיונה של איראן להתבסס בסוריה ולהעביר לידי חזבאללה נשק מתקדם ואסטרטגי הכולל מערכות הגנה אווירית וטילים מדויקים ארוכי טווח[53]. כדי לבלום את התעצמות חזבאללה תקף חיל האוויר הישראלי פעמים רבות בסוריה, כאשר בין המטרות נמנו משלוחי נשק, מחסני נשק ותחמושת, טכנולוגיות מתקדמות, תשתיות צבאיות איראניות, בסיסי צבא ושדות תעופה, וכן מערכות הגנה אווירית ונ"מ. שיא העימות התרחש באפריל ובמאי 2018, וכלל את מבצע בית הקלפים בו תקף חיל האוויר תשתיות איראניות בסוריה. בתקיפות הושמדו טילים רבים ונהרגו פעילים רבים ממשמרות המהפכה האסלאמית, חזבאללה וממיליציות שיעיות שונות, וכן למעלה ממאה חיילים סוריים[54].
ב-4 בדצמבר 2018, במהלך חג החנוכה, יצא צה"ל למבצע מגן צפוני, שנועד להשמיד את איום המנהרות בגבול ישראל–לבנון[55]. המבצע הסתיים בתחילת ינואר 2019, ובמהלכו חיל ההנדסה הקרבית איתר ונטרל שש מנהרות חוצות גדר. לאחר סיום המבצע, ב־15 בינואר 2019, השתחרר איזנקוט מצה"ל[56].
פעילות אזרחית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2019, לאחר שחרורו מצה"ל, הצטרף איזנקוט למכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון[57]. בנובמבר 2019 מונה לדירקטור בחברת צור שמיר אחזקות[58] והצטרף כעמית מחקר בכיר למכון למחקרי ביטחון לאומי[59]. הוא זכה באות אביר איכות השלטון 2019 בקטגוריית צבא וביטחון מטעם התנועה לאיכות השלטון[60].
בינואר 2020 מונה לדירקטור בחברת הנדל"ן והארכיבאות וילאר[61]. באפריל 2021 מונה ליו"ר דירקטוריון חברת סטורג' דרופ, המתמחה בפיתוח טכנולוגיות מתקדמות לאגירת אנרגיה ירוקה[62].
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 2022 הודיע איזנקוט על הצטרפותו לפוליטיקה במסגרת המחנה הממלכתי בראשות בני גנץ וגדעון סער. הוא קיבל ברשימה את המקומות 3,9,16,18. בבחירות השיגה המפלגה 12 מנדטים, ואיזנקוט הושבע כחבר הכנסת מטעם האופוזיציה. איזנקוט התנגד נחרצות לרפורמות לוין והיה דמות בולטת בתנועת המחאה נגד הרפורמה המשפטית.
איזנקוט, מתוקף היותו חבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, העלה לדיון חששות ודאגות לגבי מוכנות צה"ל מוכנות העורף למלחמה גדולה מול חמאס וחזבאללה[63]. יתרה מכך הבהיר, נוכח המצב הביטחוני הרעוע, כי בשעת מלחמה תצטרף סיעתו לממשלה. עוד בחודש מרץ, במסגרת ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית, ניבא שבקרוב רבים מהמפגינים יגויסו למילואים, וטען שהממשלה אוטמת אוזניים בפני הציבור ובפני המציאות הביטחונית[64].
ב-7 באוקטובר, עם מתקפת הפתע של החמאס על ישראל, החלו מגעים לכניסת המחנה הממלכתי לשורות הממשלה לזמן המלחמה. חמישה ימים לתוך המלחמה הושלם התהליך, ואיזנקוט מונה, לצד רון דרמר מהליכוד, לחבר משקיף בקבינט המלחמה בו חברים ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון גלנט, והשר גנץ. במסגרת הצטרפותו לממשלה גם הושבע לשר בלי תיק[65]. מתחילת המלחמה עמד איזנקוט על כך שישראל חייבת להשמיד את כל חמאס בעזה. לקראת סוף נובמבר תמך בהפוגה באש בתמורה להסדר בו יושבו חלק מהחטופים בפעימות[66]. בתום שבוע, חמאס הפיל את ההפוגה, אך במהלך קיומה הושבו 114 חטופים. ב-7 בדצמבר, בעת סיור במפקדת אוגדה 162, נמסר לו על נפילת בנו גל בקרבות[67].
ב-9 ביוני 2024 התפטר איזנקוט מן הממשלה[68].
ב-30 ביוני 2025 הודיע על פרישתו מהמחנה הממלכתי והתפטרותו מהכנסת[69]. ב-2 ביולי 2025 התפטר מהכנסת. ההתפטרות נכנסה לתוקף ב-4 ביולי 2025.
ב-16 בספטמבר 2025 הודיע על הקמת מפלגה חדשה בשם "ישר! עם איזנקוט". לצד גדי איזנקוט נמנים עם מייסדי המפלגה יואב הורוביץ, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה ומקורבו של בנימין נתניהו; שיר סיגל, פעילה לשחרור החטופים במלחמת חרבות ברזל ובתם של שניים מהחטופים, אביבה וקית' סיגל; שר הדתות לשעבר מתן כהנא; חבר הכנסת לשעבר טל רוסו; פרופ' מנואל טרכטנברג; ניר זוהר (נשיא חברת WIX); ענבר גיטי-הרוש, לשעבר ראש מנהלת "מתווה השירות" במשרד הביטחון ומנכ"לית "אחריי!"; ופרופ' ישי בר[70][71].
עמדות פוליטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]איזנקוט מאמין במדינה שחזונה משקף ערכים לאומיים-יהודיים, לצד קיום שוויון זכויות ללא הבדל דת, לאום, גזע ומגדר[72]. הוא דורש לקדם רפורמות שיחזקו את הדמוקרטיה ואת הפרדת הרשויות בישראל[72].
בסוגיה הפלסטינית, הוא רואה בהתיישבות ערך ציוני ולאומי המבוסס על אינטרסים אסטרטגיים ועל החוק, ודוגל בחיזוק גושי ההתיישבות ובקעת הירדן כחלק מהאינטרס הלאומי. איזנקוט מתנגד למדינה דו-לאומית ושואף לסיום הסכסוך, תוך היפרדות מהפלסטינים, שמטרתה לשמור על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. בנוסף, הוא סבור כי יש לחתור להסכם הפסקת אש ארוך טווח ברצועת עזה, הכולל את השבת השבויים והנעדרים, פירוז הרצועה ושיקומה ופתיחת נמל ימי[72].
ביטחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפיסתו האסטרטגית של גדי איזנקוט, כפי ששורטטה במסמך "אסטרטגיית צה"ל" בתקופת כהונתו כרמטכ"ל, מציבה את קיום תקופות הרגיעה הממושכות כמבחן העליון של העשייה הצבאית, המאפשרות למדינה להתפתח. לפי גישה זו, השקט הביטחוני חיוני להמשך התפתחותה ושגשוגה של מדינת ישראל, והוא תוצר ישיר של הרתעה אפקטיבית. הרתעה זו נבנית על בסיס עוצמה צבאית ניכרת והפגנת נחישות להפעלת כוח מוחץ בעת פקודה. במישור המבצעי, איזנקוט מדגיש את הצורך בסיום עימותים בזמן קצר ככל הניתן. יעד זה מושג באמצעות הנחתת מהלומה משולבת ומיידית, המאיימת ישירות על שרידותו השלטונית של האויב. מעבר להכרעה הצבאית, אסטרטגיה זו נועדה לצמצם את משך הלחימה והפגיעה באוכלוסייה האזרחית, ובמקביל למתן את הלחץ הבינלאומי המופעל על ישראל במהלך ימי קרב.
בספטמבר 2019 הרחיבו איזנקוט ופרופסור גבי סיבוני את היריעה במסמך "קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל". עבודה זו התפרסמה במקביל במכון למחקרי ביטחון לאומי ובמכון וושינגטון למדיניות המזרח התיכון. לטענתם, האתגרים הביטחוניים המורכבים מחייבים את הדרג המדיני והצבאי לעצב עקרונות כתובים וסדורים לביטחון לאומי, המשלבים מענה רב-ממדי. לדידם, האיום המרכזי ניצב בדמות שאיפתה של איראן להגמוניה אזורית וליכולת גרעינית, אולם לצד האיומים החיצוניים, הם מצביעים על בקיעים בלכידות החברה הישראלית כאתגר פנימי מטריד' המתרחש במקביל לצמיחה הכלכלית והטכנולוגית של המדינה. כמענה לאתגרים אלו, מציעה עבודתם עדכון של מושגי היסוד הביטחוניים, תוך שימור מרכזיותה של "המערכה שבין המלחמות" (מב"ם) וחשיבותו של התמרון היבשתי. לצד הממד הצבאי, המסמך מדגיש את המאמץ המדיני, ובמרכזו הברית האסטרטגית עם ארצות הברית, ואת הצורך בחיזוק החוסן החברתי והקשר עם יהדות התפוצות. לבסוף, המסמך מגדיר עילות מלחמה מובהקות, הכוללות פעולה יזומה לסיכול בניין כוח אסטרטגי של האויב, ומערכות גמול שנועדו לשקם את ההרתעה הישראלית[73].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]איזנקוט מתגורר בהרצליה, נשוי לחנה, אדריכלית, ולהם נולדו חמישה ילדים.
במהלך מלחמת חרבות ברזל, נהרגו שלושה מבני משפחתו:
- בנו הצעיר, רס"ר גל מאיר איזנקוט, נהרג במהלך מבצע קומנדו לחילוץ גופות חטופים ממתקפת הפתע[74][75].
- אחיינו, בנה של אחותו שרון, סמל מאור כהן איזנקוט[76][77].
- אחיין נוסף מצד אשתו, סרן יוגב פזי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל אישים | ||
| פורטל צה"ל | ||
| פורטל הממשל בישראל | ||
- עמוס הראל, אבי יששכרוף, המלחמה השביעית, תל אביב: ידיעות ספרים, 2004, מסת"ב 9655117677
- עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, ידיעות אחרונות, 2008, מסת"ב 9654824310
- דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן, 2011, מסת"ב 9789655179705
- עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, משכל, 2007, מסת"ב 9654824086
- עפר שלח, "האומץ לנצח", תל אביב: ידיעות ספרים, 2015.
- מאיר אלרן, גבי סיבוני, קובי מיכאל (עורכים), "אסטרטגיית צה"ל" בראי הביטחון הלאומי, המכון למחקרי ביטחון לאומי, 2016.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גדי איזנקוט, באתר הכנסת
גדי איזנקוט, ברשת החברתית פייסבוק
גדי איזנקוט, ברשת החברתית X (טוויטר)
גדי איזנקוט, ברשת החברתית אינסטגרם- גדי איזנקוט, באתר כנסת פתוחה
- גדי איזנקוט, באתר גדוד הסיור של חטיבת גולני
- גדי איזנקוט, באתר ערוץ הכנסת
- קורות חייו באתר צה"ל
- אמיר בוחבוט, המועמד מספר 1, באתר וואלה, 23 באוקטובר 2014
- אלון בן דוד, לא סחבק: קוים לדמותו של מי שיכול להיות הרמטכ"ל הבא, באתר מעריב השבוע, 4 בנובמבר 2014
- אמיר בוחבוט, מהצפון ועד איו"ש: כך נסללה דרכו של איזנקוט לרמטכ"לות, באתר וואלה, 29 בנובמבר 2014
- יואב זיתון, אטילה שומפלבי וגידו רן, "מאות רבות של תקיפות - בלי תגובה אחת. זו ההרתעה של צה"ל". הרמטכ"ל בריאיון ראשון, באתר ynet, 20 בספטמבר 2017
- אמיר בוחבוט, יעקב אילון ואבירם אלעד, "נסראללה הוא מטרה לגיטימית לחיסול": הרמטכ"ל בריאיון מיוחד, באתר וואלה, 20 בספטמבר 2017
- רון בן ישי, עם מבט לאיראן, חיזבאללה וחמאס: איזנקוט מסכם 3 שנים במטכ"ל, באתר ynet, 16 בפברואר 2018
- יואב לימור, עשה את זה בדרכו, באתר ישראל היום, 1 בנובמבר 2018
- יוסי מלמן, הרמטכ"ל המוצלח: כך התגבר איזנקוט על הקשיים מבית ומבחוץ, באתר מעריב אונליין, 5 בינואר 2019
שקד גבאי, ממפקד צעיר לרמטכ"ל ה-21 - 3 קצינים ששירתו לצדו מספרים על הדרך שעבר, באתר צה"ל, 9 בינואר 2019- בן כספית, איזנקוט מסיים את תפקידו ביתרון בנקודות על נסראללה ובלי מלחמה ברקורד, באתר מעריב אונליין, 12 בינואר 2019
- יואב לימור, "אני רוצה לעשות מדינה טובה יותר, להשפיע, ולקום עם ברק בעיניים", באתר ישראל היום, 21 במאי 2020
- בן כספית, גדי איזנקוט: "צריך לשנות את המציאות, כי היא מובילה למדינה אחת, שהיא הרס החלום הציוני", באתר וואלה, 21 בינואר 2022
- בן כספית, הבן שנפל, הדיון הדרמטי בו נבלם חיסול נסראללה וההתהפכות של נתניהו | גדי איזנקוט בריאיון חשוף, באתר מעריב אונליין, 6 בדצמבר 2024
- יואב לימור, איזנקוט: "אסור לרמטכ"ל להתפטר, אלא אם יקבל פקודה שתסכן חטופים", באתר ישראל היום, 21 בספטמבר 2025
- מאמריו
- המענה בזירה הצפונית, המכון למחקרי ביטחון לאומי, צבא ואסטרטגיה, כרך 2, גיליון 1, יוני 2010
- דבר ראש אגף המבצעים במלחמת לבנון השנייה, רא"ל גדי איזנקוט, באתר צה"ל, 10 ביולי 2016
- אתגרי צה"ל 2016-2015, המכון למחקרי ביטחון לאומי, צבא ואסטרטגיה, כרך 8, גיליון 1, אוגוסט 2016
- "גדעון" - למה ואיך?, מערכות 471, מאי 2017
- הספר שלי: "ייחוד וייעוד" מאת דוד בן-גוריון, באתר צה"ל, 12 ביוני 2017
- "המפקד, לו היית מביט בצה"ל, היית רואה צבא עוצמתי", מקור ראשון, 17 באפריל 2018
- גדי איזנקוט וגבי סיבוני, קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל, מזכר 196, המכון למחקרי ביטחון לאומי, ספטמבר 2019.
- משבר הקורונה - המלצות למדינת ישראל | צוות מומחים בהובלת רא"ל (מיל') גדי איזנקוט, המכון למחקרי ביטחון לאומי, 13 באוגוסט 2020
- גדי איזנקוט, איזנקוט: "סוריה, לבנון ואיראן - לא איומים קיומיים. השבר מבית כן", באתר ynet, 31 בדצמבר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ ראו הרחבה על שם המשפחה בערך אזנקוט
- ↑ עומר כרמון, גאווה גדולה לאילת ולשבט אייזנקוט, "ערב ערב באילת", 2580, 13 בדצמבר 2012
- ↑ חנן גרינברג, זו רק ההתחלה, באתר nrg, 17 בינואר 2011
- 1 2 3 4 5 6 7 אביחי בקר, אייזן פטון, הארץ, 10 בספטמבר 1999, כפי שהועלה באתר פרש
- 1 2 שי לוי, 11 דברים שאולי לא ידעתם על הרמטכ"ל החדש של צה"ל, באתר מאקו, 16 בפברואר 2015
- ↑ יואב זיתון, הרמטכ"ל מדבר על הפציעה בגיל 20: "חטפתי כדור בראש", באתר ynet, 2 במאי 2017
- ↑ אמיר בוחבוט, מגדי התלמיד לאיזנקוט הרמטכ"ל: דרכו לפסגה של החייל מספר 1, באתר וואלה, 16 בפברואר 2015
- ↑ מירב לוי דיאמנט, אלוף אילת, "ערב ערב באילת", 16 במרץ 2011
- 1 2 יוסי יהושוע ואמירה לם, דו"ח איזנקוט, באתר ידיעות אחרונות, 5 ביולי 2011 (הקישור אינו פעיל)
- ↑ גדי איזנקוט, באתר גדס"ר גולני
- ↑ עמוס הראל, אייזנקוט כבר לא יזכה לאידיליה עם המתנחלים, באתר הארץ, 17 ביוני 2003
- ↑ אלון בן דוד, "ערוך ומוכן", בלייזר, ינואר 2013
- ↑ אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמ' 90
- ↑ אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמ' 129
- ↑ רותם שדמי, "ככה יוצרים חיילים עם ראש קטן", במחנה, 9 באוקטובר 1998, עמ' 26, כפי שהועלה באתר פרש
- ↑ אביחי בקר, תרגיל בחשבון נפש, הארץ, 08.02.1998, כפי שהועלה באתר פרש
- ↑ אביחי בקר, גדוד המוות חוזר לשגרה, הארץ, 31.10.1997, כפי שהועלה באתר פרש
- ↑ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמ' 49
- ↑ אורי שגיא, היד שקפאה, תל אביב, ידיעות ספרים, 2011, עמ' 37
- ↑ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמ' 108
- ↑ עמוס הראל ואבי יששכרוף, המלחמה השביעית, הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמ' 334
- ↑ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמ' 348
- ↑ עמוס הראל ואבי יששכרוף, המלחמה השביעית, הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמ' 326
- ↑ מוריה בן-יוסף (2011-07-11). "הרמטכ"ל שהתפטר, האלוף שהמשיך הלאה והקמ"ן שהתאבד". ישראל דיפנס. אורכב מ-המקור ב-2018-04-28.
- ↑ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 137
- ↑ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמ' 400
- ↑ שבויים בלבנון, עמ' 43
- ↑ שבויים בלבנון, עמ' 42
- ↑ שבויים בלבנון, עמ' 110
- ↑ שבויים בלבנון, עמ' 178
- ↑ זאב שיף, דרוש צוות חדש בפיקוד, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2006
- ↑ גל פרל פינקל, "אנחנו צריכים לתקוף הלילה", מקור ראשון, 27 במרץ 2020.
- ↑ אלכס פישמן ואריאלה רינגל-הופמן, שים לב, נסראללה, באתר ynet, 2 באוקטובר 2008
- ↑ עמוס הראל, תם עידן איזנקוט בצפון - שילוב של תוקפנות ומתינות, באתר הארץ, 15 ביולי 2011
- ↑ עמוס הראל, פיקוד נחוץ, מפקד שנוי במחלוקת, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2011
- ↑ יואב לימור, מבחן החצי של גנץ, באתר ישראל היום, 25 בינואר 2013
- ↑ עומרי אפרים, אטילה שומפלבי ואיתמר אייכנר, הרמטכ"ל הבא: מינוי איזנקוט אושר בממשלה, באתר ynet, 14 בדצמבר 2014
- ↑ רועי ינובסקי, איזנקוט מונה לרמטכ"ל: "אחריות גדולה בתקופה מאתגרת, אפקד על הצבא בתבונה", באתר ynet, 16 בפברואר 2015
- ↑ אור הלר, ליברמן החליט להאריך את כהונת הרמטכ"ל איזנקוט בשנה, באתר nana10, 18 בינואר 2017
- ↑ יוסי יהושוע, האימונים יוגברו, אלפי מילואימניקים ישוחררו, באתר ynet, 22 במרץ 2015
- ↑ נועם אמיר, "נקודת ציון משמעותית": איזנקוט החליט על הקמת זרוע סייבר בצה"ל, באתר מעריב אונליין, 15 ביוני 2015
- ↑ יואב זיתון, המהפכה של איזנקוט: עוד פיטורי אנשי קבע, קיצוץ דרסטי במילואים, הצערה ואיחוד יחידות, באתר ynet, 20 ביולי 2015
מערכת אתר צה"ל, כל מה שרציתם לדעת על תר"ש "גדעון", באתר צה"ל (דרך ארכיון האינטרנט), 26 ביולי 2015 - ↑ אסטרטגיית צה"ל, באתר צה"ל, 13 באוגוסט 2015
- ↑ גל פרל פינקל, מלחמות לוקחות זמן שלישראל אין, מערכות 487, 2020, עמ' 20.
- ↑ דנה סומברג, הקבינט המדיני ביטחוני אישר: צה"ל יצטייד במערכות נשק מתקדמות, באתר מעריב אונליין, 20 באפריל 2016
- ↑ אלכס פישמן, שפיץ דרוך, באתר ynet, 25 באוגוסט 2016
- ↑ איתי בלומנטל, הסתה נגד הרמטכ"ל בהפגנה למען אזריה: "גדי תיזהר, רבין מחפש חבר", באתר ynet, 4 בינואר 2017
- ↑ עדו בן פורת, מצפים לתיקון פקודת השירות המשותף, באתר ערוץ 7, 7 בנובמבר 2017
- ↑
יניב קובוביץ, פורסמו התיקונים לפקודת השירות המשותף; בצה"ל לא ידונו עוד בנושא עם אנשי הציונות הדתית, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2017 - ↑ מסמך "התפיסה המגדרית" בוטל, באתר ערוץ 7
- ↑ עמוס הראל, לוחמי היחידות המיוחדות ישרתו 8 שנים וילמדו לתואר, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2017
- ↑ אילנה קוריאל, ליעד אוסמו ומתן צורי, איזנקוט: נחזיר את הביטחון לדרום, ונשיג זאת בתבונה ובהקדם. נתניהו: העוצמה תגבר, באתר ynet, 20 ביוני 2018
- ↑ שי לוי, סוריה למתקדמים: זה מה שיש למטוסי חיל האוויר לחפש בעיראק, באתר מאקו, 23 באוגוסט 2019
- ↑ גל פרל פינקל, ה"חיבוק" שקיבל כוכבי מגורמים בימין הפוליטי, שמשוכנעים שסוף-סוף צה"ל חזר לנצח, חסר אחיזה במציאות, באתר גלובס, 24 בנובמבר 2019
- ↑ אמיר אורן, מנהרת הזמן, באתר וואלה, 24 באוגוסט 2019
- ↑ רות סוף: הרשת נפרדת מהרמטכ"ל גדי איזנקוט, באתר מאקו, 13 בינואר 2019
- ↑ יוסי מלמן, איזנקוט: "הזירה הפלסטינית נפיצה מאוד, חיזבאללה עדיין מהווה איום מרכזי", באתר מעריב אונליין, 1 ביוני 2019
- ↑ גיא בן סימון, שנה לאחר השחרור מצה"ל: התפקיד הראשון של הרמטכ"ל היוצא גדי אייזנקוט במגזר העסקי, באתר גלובס, 28 בנובמבר 2019
- ↑ סמדר פרי | צילום: דנה קופל, ואז ראש הממשלה הנחה: "הרמטכ"ל, תמשיך לגייס מילואים. ותשיגו לי את פוטין", באתר ynet, 28 בנובמבר 2019
- ↑ אבירי איכות השלטון לשנת 2019, באתר התנועה לאיכות השלטון
- ↑ גיא בן סימון, התפקיד הנוסף של הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט בשוק ההון, באתר גלובס, 26 בינואר 2020
- ↑ שלי אפלברג, תפקיד ראשון במגזר הפרטי: זה הג'וב החדש של גדי איזנקוט, באתר TheMarker, 7 באפריל 2021
- ↑ שבי גטניו, "הביטחון הופקר בשל צורך פוליטי", באתר העין השביעית, 12 באוקטובר 2023
- ↑ סמי פרץ, הממשלה התעלמה מכל האזהרות - בהרכבה הנוכחי אי-אפשר לסמוך עליה, באתר TheMarker, 7 באוקטובר 2023
- ↑ אתר הכנסת, ממשלות ישראל - הממשלה ה-37, באתר main.knesset.gov.il
- ↑ שלו שינברג, גנץ ואיזנקוט: "החזרת החטופים בעדיפות העליונה", באתר בחדרי חרדים, 18 בנובמבר 2023
- ↑ יואב זיתון, איתמר אייכנר, הותר לפרסום: גל איזנקוט, בנו של השר איזנקוט, נפל בעזה, באתר ynet, 7 בדצמבר 2023
- ↑ מורן אזולאי, מכתבי ההתפטרות המלאים של שרי המחנה הממלכתי: "שיקולים זרים חדרו לקבלת ההחלטות", באתר ynet, 9 ביוני 2024
- ↑ יהונתן ליס ונעה שפיגל, המחנה הממלכתי: איזנקוט הודיע כי יעזוב את המפלגה ויתפטר מהכנסת, באתר הארץ, 28 ביוני 2025
- ↑ מיכאל האוזר טוב, איזנקוט הקים מפלגה עם ראש הסגל לשעבר של נתניהו ומתן כהנא, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2025
- ↑ חזקי ברוך, גדי איזנקוט הכריז על הקמת מפלגה חדשה, באתר ערוץ 7, 16 בספטמבר 2025
- 1 2 3 גדי איזנקוט, איזנקוט: "סוריה, לבנון ואיראן - לא איומים קיומיים. השבר מבית כן", באתר ynet, 31 בדצמבר 2020
- ↑ גדי איזנקוט וגבי סיבוני, קווים מנחים לתפיסת ביטחון לישראל, מזכר 196, המכון למחקרי ביטחון לאומי, ספטמבר 2019.
- ↑ הותר לפרסום: עדן זכריה וזיו דדו שנחטפו לעזה נרצחו - גופותיהם חולצו על ידי צה"ל, באתר מאקו, 12 בדצמבר 2023
- ↑ יואב זיתון ואיתמר אייכנר, הותר לפרסום: בנו של השר איזנקוט נפל בעזה, באתר ynet, 7 בדצמבר 2023
- ↑ רונית זילברשטיין, לילך שובל, טרגדיה כפולה: מאור כהן איזנקוט, אחיינו של גדי איזנקוט, נפל בקרבות בעזה, באתר ישראל היום, 9 בדצמבר 2023
- ↑ אמיר בוחבוט, הטרגדיה של משפחת איזנקוט: מאור מאיר כהן, אחיינו של השר, גם נפל בקרבות ברצועה, באתר וואלה, 9 בדצמבר 2023
| גדי איזנקוט - תבניות ניווט | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.png)
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
בקרת זהויות  |
|
- רשימת חברי הכנסת
- בוגרי תיכון מקיף גולדווטר (אילת)
- בוגרי אוניברסיטת חיפה
- בוגרי אוניברסיטת תל אביב
- ישראלים מעוטרי אות לגיון ההצטיינות
- מזכירים צבאיים של ראש הממשלה
- מפקדי אוגדת אזור יהודה ושומרון
- מפקדי אוגדת הבשן
- מפקדי גדוד 13
- מפקדי חטיבת אפרים
- מפקדי חטיבת גולני
- מפקדי חטיבת כרמלי
- מפקדי פיקוד הצפון
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רייכמן
- סגני רמטכ"ל
- ראשי אמ"ץ
- ראשי המטה הכללי
- דירקטורים ישראלים
- סגל המכון למחקרי ביטחון לאומי
- זוכי אות אביר איכות השלטון
- אילת: אישים
- חברי הכנסת העשרים וחמש
- שרים בלי תיק בממשלות ישראל
- חברי הקבינט המדיני-ביטחוני
- חברי הכנסת: אנשי צבא
- הרצליה: חברי הכנסת
- שרי ממשלת ישראל השלושים ושבע
- שרי ממשלת ישראל
- אבות שכולים: חללי צה"ל
- מפקדי פלוגות במלחמת לבנון הראשונה
- חיילי חיל הרגלים במלחמת לבנון הראשונה
- חברי המטה הכללי של צה"ל במלחמת לבנון השנייה
- ישראלים שנולדו ב-1960
