מנהווה

מַנְהְוַוה (בקוריאנית: 만화, הגייה: [manɦwa]) הוא המונח הכללי בקוריאנית לקומיקס וקריקטורה. מחוץ לקוריאה, המונח מתייחס באופן ספציפי לקומיקס שמקורו בקוריאה הדרומית. המנהווה התפתחה במקביל למאנגה היפנית ולמנהואה הסינית, והיא חולקת איתן שורשים היסטוריים ולשוניים, אך פיתחה מאפיינים ייחודיים משלה.

בעשורים האחרונים, המנהווה זכתה לפופולריות עולמית אדירה, בעיקר בזכות המעבר לפלטפורמות דיגיטליות והופעת הוובטון (Webtoon) – קומיקס דיגיטלי המותאם לקריאה בגלילה על גבי מסכים. יצירות מנהווה רבות עובדו לסדרות טלוויזיה (K-Drama), סרטי קולנוע ומשחקי וידאו מצליחים.

אטימולוגיה ומינוח

מבחינה לשונית, המילים מנהווה (만화), מאנגה (漫画) ומנהואה (漫画) הן קוגנטים החולקים את אותן אותיות סיניות ומשמעותן המילולית היא "רישומים חופשיים" או "קריקטורות". שלושת המונחים התפתחו במקביל ושימשו לתיאור קומיקס בקוריאנית, יפנית וסינית בהתאמה.

• יוצר או יוצרת של מנהווה נקראים מַנְהְוַואגָה (만화가).

מאפיינים

למנהווה מספר מאפיינים המבדילים אותה מקומיקס יפני (מאנגה) ומערבי:

• כיוון הקריאה: בניגוד למאנגה, המנהווה נקראת משמאל לימין, בדומה לספרים בעברית ובאנגלית.
• פורמט הוובטון: הפורמט הדיגיטלי הדומיננטי של המנהווה הוא הוובטון (Webtoon), רצועת קומיקס אנכית וארוכה המותאמת לגלילה רציפה בטלפון חכם או במחשב. פורמט זה משפיע על קצב הסיפור ועל עיצוב הקומפוזיציה.
• צבע: וובטונים מתפרסמים כמעט תמיד בצבע מלא, בעוד שמנהווה מודפסת, בדומה למאנגה, היא לרוב בשחור-לבן.
• סגנון אמנותי: סגנון הציור לרוב שואף לאנטומיה ריאליסטית יותר מזו שבמאנגה, עם דגש על פרטים בלבוש וברקעים. עם זאת, תווי הפנים של הדמויות לרוב נותרים מסוגננים.

היסטוריה

מקורות והשפעות מוקדמות

שורשי המנהווה, כמו המאנגה, נעוצים באמנות הקלאסית של מזרח אסיה. כבר במאה ה-10 ניתן למצוא בקוריאה תצריבי עץ בודהיסטיים שהציגו סיפורים ברצף של תמונות בתוך מסגרות, בדומה לקומיקס מודרני. הקומיקס המודרני הראשון הופיע בקוריאה ב-2 ביוני 1909 בעיתון Daehanminbo, כקריקטורה פוליטית סאטירית של האמן לי דו-יונג, שכוונה נגד השלטון היפני.

בתקופת הכיבוש היפני (1910–1945), המנהווה שימשה ככלי למחאה שקטה, אך במקביל אומצו טכניקות של קומיקס מערבי ויפני, כגון חלוקה למסגרות ושימוש בבועת דיבור.

לאחר המלחמה ותחת הצנזורה

לאחר מלחמת העולם השנייה ומלחמת קוריאה, המנהווה שימשה רבות לתעמולה ולחיזוק המורל הלאומי. בשנות ה-50 וה-60, הפופולריות שלה גאתה, וצמחו ז'אנרים חדשים כמו סוּנְג'וֹנְג (순정), קומיקס רומנטי המיועד לנערות (מקביל לשוג'ו היפני). בתקופה זו שגשגו המַנְהְוַואבַּנְגים (만화방) – בתי קפה וחנויות להשכרת קומיקס, שהפכו למרכז תרבותי פופולרי.

החל משנות ה-60, המשטר הצבאי בקוריאה הדרומית فرض צנזורה כבדה על תכנים, מה שהוביל אמנים רבים להתמקד בדרמות היסטוריות או בקומיקס ילדים אופטימי, כמו דולי הדינוזאור הקטן (아기공룡 둘리) של קים סו-ג'ונג, שהפך ב-1983 להצלחה מסחררת והיה למנהווה הראשון שעובד לסדרת אנימציה וזכה למגוון רחב של מוצרים נלווים.

העידן הדיגיטלי ועליית ה"וובטון"

המשבר הכלכלי באסיה בשנת 1997 פגע קשות בתעשיית המנהווה המודפסת. הוצאות ספרים רבות נסגרו, ויוצרים חיפשו דרכים חדשות להפיץ את יצירותיהם. הפתרון נמצא באינטרנט. בתחילת שנות ה-2000, פורטלי אינטרנט גדולים בקוריאה, ביניהם Daum ו-Naver, החלו להציע פלטפורמות לקומיקס דיגיטלי בפורמט גלילה אנכי, שזכה לשם וובטון (Webtoon).

המעבר לדיגיטל שחרר את היוצרים מהמגבלות הכלכליות והצנזורה של הדפוס, והוביל לפריחה יצירתית חסרת תקדים. הנגישות הגבוהה והעובדה שניתן היה לקרוא בחינם הפכו את הוובטונים לתופעה המונית בקוריאה.

פופולריות עולמית ועיבודים

בשנת 2014, השיקה חברת נייבר את הפלטפורמה הגלובלית **WEBTOON**, שהנגישה את המנהווה לקהל בינלאומי בעשרות שפות. כיום, הפלטפורמה (יחד עם מתחרות כגון Tapas ו-Lezhin) משרתת עשרות מיליוני קוראים מדי חודש.

ההצלחה הגלובלית של המנהווה באה לידי ביטוי גם במספר הרב של עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה. סדרות דרמה קוריאניות (K-Dramas) וסרטים רבים המופקים כיום מבוססים על עלילות של וובטונים פופולריים. דוגמאות בולטות מהשנים האחרונות כוללות:

• True Beauty
• Sweet Home
• All of Us Are Dead
• Nevertheless
• Business Proposal
• Solo Levelling

ראו גם

• קומיקס
• מאנגה
• אנימה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מנהווה בוויקישיתוף

• אתר WEBTOON (באנגלית)