לדלג לתוכן

נשר מפעלי מלט ישראליים

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נשר מלט ישראלי
Image
נתונים כלליים
סוג חברה פרטית
מייסדים בוריס גולדברג, נחום וילבוש, מיכאל פולק
תקופת הפעילות 1922–הווה (כ־104 שנים)
חברת אם משאב - יזום ופיתוח
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי ישראלישראל מפעל נשר, ת.ד. 5, רמלה 721001
שליטה בחברה כלל תעשיות 100%
ענפי תעשייה ייצור מלט
יו"ר אלדד בן משה
מנכ"ל עידן זו-ארץ
 
אתר רשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית Image
Image
בית החרושת נשר בעיר נשר מבט מהר הכרמל
Image
בית חרושת נשר בשנותיו הראשונות. מימין הכבשנים הראשונים. הכביש בחזית הוא כביש חיפה יגור
Image
סמליל ישן של החברה

נשר מלט ישראלי היא חברה ישראלית לייצור מלט וצמנט פורטלנד. נשר היא החברה הגדולה ביותר בישראל המייצרת מלט, והיוותה מונופול מוכרז בענף עד לשנת 2020.

החברה נשלטת על ידי לן בלווטניק, דרך כלל תעשיות. בעבר החזיקה כלל תעשיות ב-75% מנשר ו-25% הנוספים הוחזק בידי התאגיד האירי CRH plc[1]. בשנת 2015 נמכרו מניות החברה האירית לכלל, המחזיקה עתה את מלוא הון המניות של נשר[2].

מקור השם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור לשם "נשר" אינו ודאי. ההשערה הנפוצה היא שהמפעל נקרא על שם העוף נשר שחי באזור, אבל תפוצת עוף זה בארץ ישראל לא כוללת את אזור הר הכרמל.

השערה אחרת היא שלמייסד המפעל מיכאל פולק היה קשר עם מפעל מלט בגרמניה ששמו כלל את השם נשר בגרמנית, Geier; וכאשר נשאל פולק מה יהיה שם המפעל שהוקם בארץ ישראל, בחר בתרגום השם לעברית[3].

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת בית החרושת למלט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הרעיון להקמת מפעל למלט ליד חיפה יזמו האחים גדליהו וילבושביץ, משה וילבושביץ ונחום וילבוש (וילבושביץ) בשנת 1911[4]. באותה תקופה לא היה בארץ ישראל מפעל לייצור מלט, והמלט יובא מאירופה[5]. הם איתרו מרבצי אבן גיר מתאימים לייצור מלט בכרמל, ליד הכפר הערבי יעג'ור, ושלחו דגימת מהאבן לבדיקה במעבדות תאגיד קרופ בגרמניה, שאישר שאיכות הגיר מתאימה לייצור מלט מסוג צמנט פורטלנד[4]. האתר גם היה מתאים בגלל הקרבה לנמל חיפה, ומסילת רכבת העמק (אז שלוחה של מסילת הרכבת החיג'אזית), אולם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הקפיא את המשך פיתוח הפרויקט[6].

לאחר המלחמה המשיך את היוזמה נחום וילבוש, יחד עם המהנדס בוריס גולדברג. בוריס גולדברג נפטר בשנת 1922 (בעקבות פציעתו במאורעות 1921) ואת המיזם החל להוביל התעשיין מיכאל פולק, שגייס קבוצה של משקיעים יהודים מצרפת ואנגליה[6][7]. בשנת 1922 נרשמה בלונדון החברה בשם "חברת המלט צמנט פורטלנד, נשר בע"מ", עם הון התחלתי של 250 אלף ליש"ט[6]. בנובמבר 1922 רכשה החברה עבור המפעל 3,000 דונם מאדמות מפרץ חיפה, באמצעות חברת הכשרת היישוב (כחלק מרכישה גדולה יותר של אדמות משפחת סורסוק)[8]. העבודות להקמת המפעל החלו בסוף 1923[9], והן כללו בין השאר: את ייבוש הביצות באזור, סלילת שלוחה של מסילת רכבת למפעל והקמת תחנת הרכבת נשר, סלילה של כביש המחבר את האזור עם כביש חיפה-נצרת, בניית בניני משרדים ועוד; והמפעל החל לייצר בנובמבר 1925[6].

מיכאל פולק שימש יושב הראש החברה עד 1945, אז רכשו החברות "סולל בונה" ו"החברה המרכזית למסחר ולהשקעות" של ישראל טייבר את השליטה בה. הרכישה בוצעה ביד חברה חדשה שהוקמה באותה עת - "מפעלי מלט פורטלנד הא"י בע"מ"[10], כאשר החברה המקורית (שבאותה עת הייתה בשליטת חברת פיק"א) פורקה[11].

תפוקתו של המפעל עם הקמתו הייתה 30,000 טון בשנה, היא גדלה ל-100,000 טון ב-1938 ול-330,000 ב-1947[12]. חלק גדול מהתוצרת שלו בשנים הראשונות נשלחה באמצעות הרכבת המנדטורית, משלוחת הרכבת בחצר המפעל[13].

המשך פעילות החברה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ביקוש גדול למלט שנוצר בעקבות גלי העלייה הגדולים של שנות ה-50 הקימה החברה את מפעל נשר רמלה. בשנת 1955 הגיע היקף הייצור של נשר לכ-563 אלף טון בשנה. בשנת 1954 ייצאה החברה כ-135 אלף טון מלט, 80% לטורקיה[14]. בשנת 1960 רכשה הממשלה מניות בכורה בנשר[15]. מניות חברת נשר הוחזקו בעיקרן על ידי החברה המרכזית וכור[16]. בשנת 1964 נמכרו מעט מניות של החברה לכלל[17] ואמפל. בשנת 1972 רכשה כלל את החברה המרכזית[18] וכך הגיעה לבעלות על כמחצית המניות של נשר[19].

בשנת 1969 רכשה החברה את מפעל המלט 'שמשון' אשר בהר טוב, ליד בית שמש, אשר הגיע להליך פירוק[20]. חברת נשר שדרגה את המפעל והביאה אותו לכושר יצור מלא. באפריל 2015, במסגרת הסדר בין נשר לרשות ההגבלים העסקיים, ומשרדי האוצר והכלכלה מכרה נשר את מפעל הר טוב למשפחת וייל וחברת שמשון[21]. המפעל בהר-טוב נסגר בתחילת 2023 עקב חוסר כדאיות כלכלית[22].

מפעל נשר ברמלה שודרג בשנים 1992–1999 במטרה להפחית את זיהום האוויר שהוא יוצר, הוקמו 2 כבשנים המייצרים קלינקר בתהליך יבש, אלו החליפו את שלושת הכבשנים הישנים אשר ייצרו קלינקר בתהליך רטוב. על השיפור בטיפול שלו בנושאי איכות הסביבה אף זכה בפרסים[23][24].

בתחילת המאה ה-21 כ-25% מסך מכירותיה של "נשר" היו לשטחי הרשות הפלסטינית ובפברואר 2005 הודיעה החברה כי תקים מפעל מלט בעזה בשותפות עם הרשות[25].

בספטמבר 2020 הודיעה הממונה על התחרות על ביטול מעמדו של מפעל המלט נשר כ"מונופול" לאחר שנתח השוק של המפעל ירד מ-90% ל-50%[26].

חברת "נשר" ומחיר המלט בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המנדט וראשית המדינה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר מאז הקמתה עלו טענות שהחברה גובה מחיר גבוה עבור המלט שהיא מייצרת, לעומת מלט מיובא; אך מצד שני זכתה לתמיכה על כך שהיא היא מעסיקה מאות עובדים ומספקת פרנסה ליישוב. ובאותן השנים נאלצה להתמודד מול יבואנים שפעלו ללא הגבלה[27]. החברה נהנתה מהביקוש הרב למלט בארץ ישראל, הגדילה את התפוקה ויכלה למכור במחיר תחרותי, אך לא סיפקה את כל הביקוש. כאשר "החברה המרכזית למסחר ולהשקעות" רכשה את הבעלות היא החלה גם לעסוק בהפצה ושיווק ולשלוט בצורה יעילה יותר במחירו[28]. בשנת 1949 נטען לראשונה שהיא ייצרה למעשה מונופול בתחום[29]. במקביל הוטל לראשונה פיקוח על מחירי המלט בישראל והוטל עליו גם מס בלו וגם הביקוש עלה[30][31]. עם זאת היא ייצרה את המלט במחיר תחרותי יחסית לשוקי העולם, ולאחר פתיחת המפעל השני ברמלה בשנות ה-50 היה לחברה עודף כושר ייצור לעומת הביקוש בישראל[32], והיא ייצאה חלק ניכר מהתוצרת לרחבי העולם, החל מאפריקה ועד ארצות הברית ודרום אמריקה[33].

בעקבות המיתון בשנת 1966 עודף כושר ייצור המלט לעומת הביקוש בישראל הגיע לשיא (ביקוש של 750 אלף טון לעמות כושר ייצור של 1.3 מיליון טון בשנה)[34], אך לאחר מלחמת ששת הימים עלה הביקוש בישראל ובשטחים, בין השאר בגלל עבודות ביטחוניות דוגמת ביצורי קו בר-לב[35], הורגש מחסור[36], ואף הוצע להקים מפעל מלט רביעי בישראל[37], במקביל עסקה "נשר" עצמה בייבוא מלט[38], אחר כך הותר ייבוא חופשי של מלט[39], והועלה המחיר המפוקח של המלט בישראל, במטרה להביא להגברת הייבוא (המחיר של מלט תוצרת "נשר" היה באותה עת זול מממלט מייבוא)[40]. ב-1978 מנכ"ל חברת "נשר" עצמו אף תמך בהורדת המכס על הייבוא, במקביל להפסקת הפיקוח על מחיר המלט והורדת הבלו וההטלים על הייצור של "נשר", במטרה לייצור שוק חופשי[41]. ב-1985 שוב היה עודף כושר ייצור לעומת הביקוש, לאחר ש"נשר" הגדילה את כושר הייצור שלה ל-2.5 מיליון טון בשנה, והיה מיתון בענף הבנייה בישראל[42].

פתיחת השוק ליבוא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, בעקבות גל העלייה מברית המועצות והגדלת היקף הבנייה בעקבותיו, עלה הביקוש והחל ביבוא בהיקפים גדולים[43][44]. ביולי 1991 הורד המכס על מלט מ-25% ל-5%[45][46]. בעקבות הסכם השלום בין ישראל לירדן הוחל בייבוא של מלט מ"חברת מפעלי המלט הירדנים" (Jordan Cement Factories Company), תחילה רק לשטחי הרשות הפלסטינית. אך בספטמבר 1997 אישר שר המסחר והתעשייה, נתן שרנסקי, יבוא מלט ירדני לישראל ללא הגבלה[47]. בפברואר 1998 הכירה ישראל בתקן האיכות הירדני[48], וחודש אחר כך הותר למשאיות מלט מירדן לעבור את עם הסוחרה ישירות עד למרכז הפצה ביריחו[49]. במקביל באותה עת רכש קונצרן חומרי הבנייה הצרפתי "לאפארג'", יצרן המלט הגדול בעולם, שליש ממניות חברת המלט הירדנית. בנוסף החזיק הקונצרן מפעלים רבים סמוך לישראל: שלושה במצרים, שבעה בטורקיה ושלושה ברומניה[50]. חברת "לאפארג'" ייסדה בישראל שנה אחר כך את חברת "סי אנד אל (צמנט ישראל)", בשותפות עם חברת "כימוביל" הישראלית, והקימה מסוף ובו ציוד לפריקה ואחסון מלט בנמל אשדוד. בסוף 2001 צברה החברה נתח של כ-30% מהשוק בישראל, יחד עם יבואן נוסף, ומחירי המלט בישראל ירדו[51].

הגבלת היבוא ופתיחת השוק שוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2001, בעקבות הצלחתה של חברת "לאפארג'" לתפוס נתח שוק משמעותי, התלוננה "נשר" למשרד התעשייה והמסחר כי היא מייבאת מלט לישראל במחירי היצף. לטענת "נשר" לאחר שהשוק המקומי יתמוטט, היא צפויה להעלות את מחיר המלט מחדש[52]. חברת "לאפארג'" מצידה, הגישה תלונה לממונה על ההגבלים העסקיים שבמשרד התעשייה והמסחר, ולפיה "נשר" מענישה לקוחות הרוכשים מלט מיובא שלא דרכה וסירבה לספק להן מלט[53]. בנוסף טענה כי יצוא המלט שלה מרומניה לישראל לא נעשה במחירי היצף וכי המחיר בישראל גבוה יותר מהמחיר ברומניה[54], וגם עתרה לבג"ץ[55].

באפריל 2002 הודיעה "לאפארג'" כי בשל המצב הביטחוני הפסיקה לייבא מלט מירדן לישראל[56]. זמן קצר אחר כך הממונה על ההיצף במשרד התעשייה והמסחר סיים היום את חקירתו והציע מנגנון של קביעת "מחיר מטרה" מוסכם עם היבואנים[57]. בשלב זה החליטה "לאפארג'" לצאת מהפעילות בישראל ונחתם הסכם "מחיר מטרה" רק עם מספר יצרני מלט מטורקיה[58]. ביולי 2003 הודיע כי לא יהיה היטל היצף על מלט מיובא, בעקבות לחץ של "נשר" להטיל אותו בנוסף לקביעת "מחיר מטרה"[59]. אולם בדצמבר 2003 החליט שר המסחר והתעשייה, אהוד אולמרט, להתחיל לגבות היטל על יבוא מלט לישראל[60]. לאחר החלטה זו עלה נתח השוק של "נשר" לכ-90% מהשוק[61].

בעקבות דו"ח ועדת טרכטנברג, שהוקמה בעקבות מחאת האוהלים בקיץ 2011, במטרה לבחון ולהציע פתרונות למצוקת יוקר המחיה בישראל, הומלץ בין השאר להגביר את התחרות בענף המלט[62]. ביולי 2014 נחתם הסכם בין המדינה לנשר, שלפיו החברה תמכור למתחרה את מפעל הר טוב, ולא תיתן הנחות של יותר מ–4% ללקוחות גדולים בטענה, שהן פוגעות בתחרות ומייקרות את המלט ללקוחות קטנים ובינונים. בתמורה, תוכל לייבא ללא מגבלות את חומר הגלם קלינקר ויוצא מחיר המלט מפיקוח מחירים[63]. בשנת 2016 הוקמה בנמל מספנות ישראל תשתית ליבוא, אחסון והפצה של צמנט (חומר הגלם למלט) והחברה החלה לייבוא אותו, בשותפות עם קבוצת "לאפארג'", ממפעל שלה ביוון[64]. לצורך פעילות זו הוקמה חברת "סימנט איי.אס בע"מ", שהצליחה תוך שנים ספורות לתפוס נתח של כ-25% משוק המלט בישראל[65]. באותה שנה גם ההחל שוב יבוא מלט מירדן[66]. יחד עם כניסה וגידול בפעילות של יבואנים נוספים ירד חלקה של "נשר" בשוק[67].

השפעת המחיר על עלויות הבניה והדיור

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסמך ובו ניתוח שוק המלט בישראל שהוגש לוועדת הכלכלה בשנת 2008 נמצא שחברת נשר ניצלה לאורך שנים את מעמדה המונופוליסטי כדי לגבות מחיר גבוה עבור המלט. מחירים אלו גרמו לייקור עלויות הבניה והדיור, וכן לפגיעה עקיפה, המתבטאת בתשלום מיסים גבוהים יותר בגין מימון תשתיות ממשלתיות, כגון כבישים, בניית מנהרות וגשרים וחפירת תעלות[68]. לפי פרסום של הוועדה הבין משרדית לקידום התחרות בענף המלט (יוני 2013) מרכיב המלט מהווה רק 1.4% ממחיר דירה ממוצעת. ב-2001 טען מנכ"ל נשר כי לבניית דירה ששטחה 100 מ"ר נדרשים, לפי ההערכות כ-30 טונות מלט, שעלותם, כולל הובלה, נאמדת ב-1,800 דולר. מדובר, לפיכך, בנתח שולי יחסית ממחיר הדירה שנע בין 90 ל-130 אלף דולר, כלומר עד כ-2%, ולכן לפתיחת השוק ליבוא לא הייתה כמעט השפעה על הצרכן הסופי[51]. גם לטענת התאחדות התעשיינים מחיר המלט לא משפיע כמעט על מחיר הדירות[69].

חברות שמתחרות בנשר - מספנות ישראל המייבאת מלט, ושפיר המייצרת מלט על בסיס חומרים שהיא מייבאת – פרסמו דוחו"ת מהם עולה כי מחירי המלט בישראל עלו ב־30% בין השנים 2021–2023. גם מחירי המלט שמוכרת נשר עלו בתקופה זו. אולם התמלוגים שנשר שילמה על השימוש במשאבי הטבע של ישראל לא עלו בשיעור דומה[70], ולמרות ששיעור התמלוגים עלה[71].

זיהום אוויר מפגע ריח ופגיעה בסביבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים נטען על ידי תושבי עזריה ויד רמב"ם, הסמוכים למפעל נשר רמלה, כי המפעל גרם לפגיעה סביבתית ולתחלואה נשימתית בשל זיהום האוויר הנפלט ממנו. בנוסף, מפעלי נשר הואשמו בפגיעה בלתי הפיכה בנוף כתוצאה מחציבה נרחבת[72].

בדיקות שערך המשרד להגנת הסביבה בשנת 2012 הצביעו על כך שרמת הפליטות של חלק מהחומרים המזהמים במפעל תואמת את התקנים האירופיים, ולעיתים אף נמוכה מהם[73]. עם זאת, דוחות מדד ההשפעה הסביבתית (מפל"ס) מצביעים בעקביות על מפעל נשר רמלה כמפעל הפרטי המזהם ביותר בישראל לאורך שנים. בשנת 2021 הוערך הנזק הבריאותי והסביבתי שגרם המפעל בכ-860 מיליון ש"ח בשנה, כאשר רק תחנות הכוח המונעות בפחם נחשבות למזהמות יותר[74].

המפעל משתף פעולה עם חברת ורידיס וחירייה - איגוד ערים דן לתברואה במתקן ה-RDF שבאתר חירייה, שבו מופקת אנרגיה מפסולת. עם זאת, תפעול המתקן יוצר מטרדי ריח קשים באזור גוש דן, בשל טיפול לקוי בפסולת רטובה[75].

במאי 2022 דיווח משרד הבריאות בדיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה בכנסת על ממצאים אפידמיולוגיים שהראו עלייה בתחלואה בסרטן בערים רמלה ולוד, אך ציין כי לא ניתן לקבוע קשר חד-משמעי בין המפעל לבין התחלואה, בשל גורמים נוספים כמו שיעור גבוה של מעשנים וריכוזי אוכלוסייה[76].

המפעל מתמודד עם תקלות תפעוליות רבות. לדוגמה, ביולי-אוגוסט 2022 דווח על 26 תקלות, חלקן ללא דיווח כנדרש[77]. באוגוסט 2022 קנס המשרד להגנת הסביבה את המפעל בשישה מיליון ש"ח בשל חריגות בפליטת מזהמים ליישובים סמוכים[78]. במאי 2023 דווח על חשד למחיקת נתוני פליטת כספית ממערכות המידע של המפעל, אשר חרגו מהתקן[79]. המפעל הכחיש את ההאשמות וטען כי מדובר באי-הבנה. בנובמבר 2024 דווח כי המפעל אינו מדווח על כל התקלות כנדרש, וכי המשרד להגנת הסביבה אינו מנטר את פעילותו באופן שוטף[80].

באוגוסט 2022 החברה נקנסה על ידי המשרד להגנת הסביבה בקנס של 6 מיליון ש"ח[81].

מפעלים בשליטת החברה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ אדריאן פילוט, ‏מסתמן: נשר תיאלץ למכור אחד ממפעליה, באתר גלובס, 20 ביוני 2013
  2. ↑ מיכאל רוכוורגר, כלל תעשיות רכשה את האחזקות של CRH האירית במשאב, באתר TheMarker‏, 17 בספטמבר 2015
  3. ↑ מקור המידע להשערה זו - אחד מעובדי נשר הוותיקים
  4. 1 2 סמוך לחיפה (ביעג'ור) תתחילה כבר עבודת הבנין של בית החרושת למלט מיסודה של חברת נשר, העולם, 8 בפברואר 1924
  5. ↑ ראו לדוגמה מודעות פרסום של יבואנים:
    מלט (צמנט) פורטלנד גרמניה, החרות, 28 ביוני 1914
    צמנט פורטלנד רוסי הכי משובח, הארץ, 6 בנובמבר 1925
  6. 1 2 3 4 "נשר" - המפעל וראשית העבודה, הארץ, 22 בינואר 1926
  7. ↑ לפי עדותו של נחום וילבוש הוא גייס את מיכאל פולק למיזם עוד ברוסיה - ראו - מתולדות התעשיה העברית בארץ ישראל, דבר, 26 באפריל 1934
  8. ↑ לבנין בית החרשת למלט, ע"י חיפה, הארץ, 24 בנובמבר 1922
  9. ↑ חיפה. - החברה לתעשית מלט מיסודו של ה פוליאק נגשה בימים האלה ביעג'ור (שם המקום) לבנין בית המשרד וגם בתי אוצר. מספר הפועלים העובדים בעבודות חברת "נשר"... הוא כעת ערך מאתים איש, העולם, 18 בינואר 1924
  10. ↑ "נשר" נהפך "למפעלי־מלט", הארץ, 13 בנובמבר 1945
  11. ↑ חברת "נשר" לפני חיסולה, הארץ, 20 בנובמבר 1946
  12. ↑ יוסטוס שלום, ההרחבה אצל <<מלט נשר>>, הארץ, 31 בדצמבר 1947
  13. ↑ ההכנסות וההוצאות של מסילות הברזל, הארץ, 3 בספטמבר 1928
  14. ↑ עליה הייצוא מלט נשר, הצופה, 26 ביוני 1955
  15. ↑ רכישת מניות בכורה של נשר, דבר, 31 במרץ 1960
  16. ↑ 21% ממניות נשר יימכרו, מעריב, 23 בינואר 1964
  17. ↑ הונה הנפרע של כור, מעריב, 12 בינואר 1965
  18. ↑ כלל רוכשת השליטה על החברה המרכזית, דבר, 27 בדצמבר 1972
  19. ↑ סו"ב והחברה לישראל, דבר, 22 במאי 1973
  20. ↑ נשר תקים מפעל שלישי למלט, דבר, 20 בדצמבר 1970
  21. ↑ אורה קורן, נשר חתמה על מכירת המפעל בהר-טוב למשפחת וייל ולחברת שמשון תמורת 185 מיליון ש', באתר TheMarker‏, 28 באפריל 2015
  22. ↑ ירדן בן גל הירשהורן, מפעל מלט הר טוב ייסגר היום; עובדי דור א' יקבלו פי 30 מעובדי דור ב', באתר TheMarker‏, 31 בינואר 2023
  23. ↑ מאת גדי גולן, ‏זוכי מגן איכות הסביבה לשנת 97': נשר רמלה ומבשלות בירה אשקלון, באתר גלובס, 20 בינואר 1998
  24. ↑ דליה טל, ‏נשר: השקענו 500 אלף דולר בנושאי איכות הסביבה - מפעל המלט זכה בפרס מטעם ארגון הסחר העולמי והאו"ם, על הישגים בתחום איכות הסביבה, באתר גלובס, 25 ביוני 2000
  25. ↑ אורה קורן, נשר תקים מפעל מלט בעזה בשותפות עם הרשות הפלשתינית בהשקעה של מיליוני דולרים, באתר TheMarker‏, 18 בפברואר 2005
    ניצן כהן, מחווה נוספת לפלשתינאים: שר הביטחון אישר הקמת מפעל מלט פלשתיני בדרום הרצועה, באתר הארץ, 17 בפברואר 2005
    הדס מנור, ‏נשר תקים מפעל מלט על שטח פלשתיני במעבר סופה שיעסיק 150 פלשתינים, באתר גלובס, 17 בפברואר 2005
  26. ↑ אלה לוי-וינריב, ‏רשות התחרות: נשר לא מונופול, שוק המלט תחרותי, באתר גלובס, 2 בספטמבר 2020
  27. ↑ משה אהרן מיכליס, "הלויתנים" ו"דגי הרקק" - המלט "נשר" והסוחרים, הארץ, 30 באוגוסט 1928
    מכתבים למערכת -על המלט של נשר, הארץ, 15 בספטמבר 1926
  28. ↑ עליה במחירי המלט?, הארץ, 27 בנובמבר 1946
  29. ↑ המשביר המרכזי נגד מונופול המלט, על המשמר, 6 באוקטובר 1949
  30. ↑ העלאת מחיר המלט, הארץ, 29 בדצמבר 1948
  31. ↑ שעתרית המלט נמשכת עוד, הארץ, 6 בדצמבר 1950
  32. ↑ חברת "נשר" דורשת להקים " קרן לרכישת שווקים בחו"ל, על המשמר, 26 ביוני 1955
  33. ↑ כמויות גדלות של מלט ישראלי ליצוא, הדור, 17 באפריל 1953
    מטען מלט ־ יצא לארה"ב, הארץ, 1 ביוני 1956
    ש. שחורי, "נשר" כובש שווקים למלט הישראלי, דבר, 30 בדצמבר 1959
  34. ↑ שמשון לכליון – בנזיד עדשים, הארץ, 30 בנובמבר 1966
  35. ↑ תובעים להוריד המכסים על המלט כדי להתגבר על המחסור בענף, הארץ, 30 במרץ 1971
  36. ↑ שר האוצר: "נשר" אחראית למשבר באספקוז המלט, על המשמר, 21 באוגוסט 1973
  37. ↑ סו"ב ו"החברה לישראל" מציעות להקים מפעל מלט רביעי, דבר, 22 במאי 1973
  38. ↑ מכס מיותר על יבוא מלט, הארץ, 8 באוגוסט 1971
    יבואנים תובעים להתיר יבוא חפשי של מלט, הארץ, 15 במרץ 1971
  39. ↑ משה בן-צבי, משרד המסחר יתיר ייבוא מלט, מעריב, 21 במאי 1975
  40. ↑ אהוד גוט, מחיר המלט יועלה לשבור מונופול "נשר", מעריב, 4 באפריל 1973
  41. ↑ מנכ'ל "נשר" תובע מהממשלה להוריד מכס על יבוא מלט, דבר, 5 בינואר 1978
  42. ↑ עדנה ארידור, כבשני "נשר" יושבתו לחודשיים, חדשות, 22 ביולי 1985
  43. ↑ אסתר גולדבושט ויהודה גורן, רכבת ימית של מלט, מעריב, 11 ביוני 1991
  44. ↑ יגאל קוצר, נווית זומר, שתי חברות מאירופה מבקשות ליבא מלט לישראל, חדשות, 4 ביולי 1991
  45. ↑ נווית זומר, המכס על מלט ירד ל-5%, חדשות, 2 ביולי 1991
  46. ↑ אילן רועה, ההסתדרות תיאבק למנוע יבוא מלט, חדשות, 4 ביולי 1993
  47. ↑ אורה קורן, ‏ישראל צפויה לאשר יבוא מלט ירדני ללא הגבלה - לאחר השלמת בדיקות מכון התקנים, באתר גלובס, 16 בספטמבר 1997
  48. ↑ אורה קורן, ‏יורשה יצוא מלט מירדן לישראל ללא מכס וללא בדיקת מכון התקנים הישראלי, באתר גלובס, 18 בפברואר 1998
  49. ↑ אורה קורן, ‏הסדר לביטוח קולקטיבי של משאיות המלט מירדן ליריחו, באתר גלובס, 29 במרץ 1998
  50. ↑ סטלה קורין-ליבר, ‏שלטון יחיד, באתר גלובס, 18 ביולי 2002
  51. 1 2 ענת ג'ורג'י, לאחר 75 שנה - מחירי המלט בישראל יורדים, באתר TheMarker‏, 25 בדצמבר 2001
  52. ↑ אבי שמול, לבקשת נשר: התמ"ס חוקר חשד כי לאפארג' מייבאת לישראל מלט במחירי היצף, באתר TheMarker‏, 13 בדצמבר 2001
    ספיר פרץ, ‏התמ"ס חוקר אם מלט מיובא במחירי היצף כדי להחליט על היטלים, באתר גלובס, 6 בדצמבר 2001
    ספיר פרץ, ‏משרד החוץ: חקירת התמ"ס על יבוא מלט מירדן לא תפגע ביחסים בין המדינות, באתר גלובס, 30 בדצמבר 2001
  53. ↑ אבי שמול, לאפארג' בתלונה לתמ"ס: נשר "מענישה" לקוחות הקונים מלט מיובא שלא דרכה, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2001
  54. ↑ אורה קורן, חברת סי אנד אל למשרד התמ"ס: יצוא מלט מרומניה לישראל לא נעשה במחירי היצף, באתר הארץ, 26 בינואר 2002
  55. ↑ סי אנד אל עתרה היום לבג"ץ נגד הממונה על היטל היצף במשרד התמ"ס, באתר TheMarker‏, 26 בדצמבר 2001
  56. ↑ אורה קורן, סי.אנד.אל הפסיקה לייבא מלט מירדן לישראל - בשל המצב הביטחוני, באתר הארץ, 19 באפריל 2002
    ספיר פרץ, ‏הופסקה אספקת המלט מירדן לישראל, באתר גלובס, 18 באפריל 2002
  57. ↑ מערכת פורט2פורט, הממונה על ההיצף בתמ"ס: יצרני המלט מטורקיה, רומניה וירדן פנו להתחייב שלא למכור במחיר הנמוך ממחיר המטרה, באתר Port2Port, ‏18 ביולי 2002
  58. ↑ מערכת פורט2פורט, הממונה על היטלי סחר בתמ"ת קיבל את התחייבות מחיר מלט מיצרני מלט תורכיים, באתר Port2Port, ‏7 ביולי 2003
  59. ↑ הדס מנור, ‏התמ"ת: לא יהיה היטל היצף על מלט מיובא, באתר גלובס, 6 ביולי 2003
  60. ↑ חיים ביאור, אולמרט אישר היטל על יבוא מלט מטורקיה, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2003
    הדס מנור, ‏שר האוצר אישר הטלת היטל היצף על מלט מיובא מתורכיה, באתר גלובס, 31 בדצמבר 2003
  61. ↑ אורה קורן, הפתרון למונופול המלט: הכנסת יצרן נוסף תוך שנה, באתר TheMarker‏, 24 בספטמבר 2011
  62. ↑ אורה קורן ואבי בר-אלי, הממשלה תקבע: הגברת הרגולציה ותחרות בענף המלט, באתר TheMarker‏, 1 בדצמבר 2011
  63. ↑ אורה קורן, המלט ייצא מפיקוח מחירים - והנתח של נשר יקטן ל-76% בתוך חמש שנים, באתר TheMarker‏, 27 ביולי 2014
  64. ↑ אורה קורן, שחקן חדש בשוק המלט: חברת מספנות ישראל, באתר TheMarker‏, 28 בפברואר 2016
  65. ↑ עומר שרביט, מכה אפורה, באתר זמן ישראל, 15 בספטמבר 2019
  66. ↑ אורה קורן, סדקים במונופול של נשר: חברה ירדנית נכנסת לשוק המלט הישראלי והפלסטיני, באתר TheMarker‏, 3 ביולי 2016
  67. ↑ אורה קורן, זינוק של כ-50% ביבוא מלט מתדלק את הקרב בין היצרניות ליבואניות, באתר TheMarker‏, 17 ביולי 2017
  68. ↑ ניתוח שוק המלט בישראל, באתר הכנסת, ‏;6 במרץ 2008.
  69. ↑ אורה קורן, מחיר המלט משפיע על מחיר הדירה? על פי התאחדות התעשיינים, כן ולא, באתר TheMarker‏, 16 בספטמבר 2018
  70. ↑ התנועה לחופש המידע, התנועה חושפת כמה תמלוגים נשר שילמה למדינ, ‏8 באפריל 2024
  71. ↑ אורה קורן, התמלוגים של נשר: כ-62 מיליון שקל; ההכנסות - 8 מיליארד ש' - מונופול המלט שילם למדינה תמלוגים בשיעור של כ-0.8% מהכנסותיו ממכירת מלט בשנים 2008–2012, באתר TheMarker‏, 24 ביוני 2013
  72. ↑ עלון מידע לתושבים, מועצה אזורית גזר, 1977
  73. ↑ מרשם פליטות לסביבה, עמודים 26–27, באתר המשרד להגנת הסביבה
  74. ↑ המשרד להגנת הסביבה, מרשם פליטות לסביבה דו"ח שנתי 2021
  75. ↑ האזרח גואטה | למה אתר חירייה חזר להסריח ומי מרוויח מזה? - פרק 9 - מתחת לאף, 2019
  76. ↑ כנסת ישראל, משרד הבריאות בדיון בוועדת הפנים: עליה בתחלואה בסרטן בישובים לוד ורמלה, ‏30.5.2022
  77. ↑ עננת אבק תועדה ב"נשר" – במפעל לא דיווחו על תקלה, יעל געתון, שקוף - גוף התקשורת של הציבור, 2022
  78. ↑ שני אשכנזי, ‏ריבוי תקלות סביבתיות בנשר רמלה: מה נושמים התושבים?, באתר גלובס, 28 ביולי 2022
  79. ↑ חשד: "נשר" מחקה ממערכת הניטור מידע על זיהום כספית מסוכן, יעל געתון, שקוף - גוף התקשורת של הציבור, 23 במאי 2023
  80. ↑ סילמן מפקחת והמפעל מזהם: התקלה של נשר שנעלמה מעין המשרד, יעל געתון, שקוף - גוף התקשורת של הציבור, 14 בנובמבר 2024
  81. ↑ נעמי נידם, יעל געתון, המשרד להגנת הסביבה קנס את מפעל נשר ב-6 מיליון שקל – ולא שולל תביעה פלילית, באתר "שקוף", 22 באוגוסט 2022
כלל תעשיות
החזקות נוכחיות יפאורה-תבורי (30%) • קבוצת גולף א.ק. (52%) • כלל ביוטכנולוגיה (49%) • קרגל (18%) * כלל נדל"ן

באמצעות חברת משאב: נשר מפעלי מלט ישראליים (100%) • קבוצת תעבורה (50%)

 Image
החזקות בעבר מנועי בית שמש (42%) • גרנית הכרמל השקעות (50%) • נייר חדרה (59%) • נובה (25%) • סאיטקס (22%) • ECI Telecom • די פארם (יוניבו)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נשר_מפעלי_מלט_ישראליים&oldid=43046046"