קניה

רפובליקת קניה
Republic of Kenya
Jamhuri ya Kenya

דגל סמל
הבירה ניירובי
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	בואו לעבוד ביחד
המנון לאומי	"אה מונגו נגובו יאטו" המנון
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש המדינה	נשיא קניה
ראש הרשות המבצעת	נשיא קניה
נשיא קניה	ויליאם רוטו
שפה רשמית	אנגלית, סוואהילית
עיר בירה	ניירובי 1°16′S 36°48′E (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	הפרלמנט של קניה
גאוגרפיה
יבשת	אפריקה
שטח יבשתי	580,367 קמ"ר (50 בעולם)
אחוז שטח המים	2.3%
אזור זמן	UTC +3
היסטוריה
הקמה
עצמאות מהממלכה המאוחדת	12 בדצמבר 1963
ישות קודמת	מושבת קניה
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 באפריל 2026)	58,371,961 נפש (26 בעולם)
צפיפות	100.58 נפש לקמ"ר (113 בעולם)
אוכלוסייה לפי גיל 0 10 20 30 40 50 60 70 80 בגיל 0–14 36.84% בגיל 15–24 21.39% בגיל 25–54 34.42% בגיל 55–64 4.39% בגיל 65 ומעלה 2.97%
כלכלה
תמ"ג (2024)	124.5 מיליארד דולר (65 בעולם)
תמ"ג לנפש	2,133 דולר (170 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2023)	0.628 (143 בעולם)
מדד ג'יני	40.8 (נכון ל־2015)
מטבע	שילינג קנייתי‏ (KES)
בנק מרכזי	הבנק המרכזי של קניה
שונות
סיומת אינטרנט	ke
קידומת בין־לאומית	254
www.president.go.ke
(למפת קניה מוגדלת)   ניירובי מומבסה הר קניה קיסומו ואג'יר גאריסה לודוואר סומליה אתיופיה דרום סודאן אוגנדה טנזניה האוקיינוס ההודי קניה (למפת קניה רגילה)   ניירובי מומבסה הר קניה קיסומו ואג'יר גאריסה לודוואר סומליה אתיופיה דרום סודאן אוגנדה טנזניה האוקיינוס ההודי קניה

רפובליקת קניה (באנגלית: Republic of Kenya; בסוואהילי: Jamhuri ya Kenya) או בקיצור קֶנְיָה (Kenya, [kɛɲɑ]) היא מדינה במזרח אפריקה, הגובלת באתיופיה, בסומליה, בדרום סודאן, בטנזניה, באוגנדה ובאוקיינוס ההודי. המדינה היא רפובליקה דמוקרטית המחולקת ל-47 נפות שנשלטות על ידי מושלים נבחרים. עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר בקניה היא ניירובי. המדינה קרויה על שם הר קניה המצוי בשטחה. אוכלוסיית קניה מנתה באמצע 2020 כ-53.7 מיליון אנשים, האוכלוסייה ה-27 בגודלה בעולם.

היסטוריה

פרהיסטוריה

שלד כמעט שלם של נער הומו ארקטוס מלפני 1.5-1.6 מיליון שנה שנחפר באזור טורקאנה ומכונה "הנער מטורקנה"

בקניה התגלו רבים מן המאובנים החשובים ביותר באבולוציה של האדם, בעיקר על ידי פלאואנתרופולוגים ממשפחת ליקי הבריטית-קנייתית. מאובנים אלו כוללים את אחד המועמדים לאב הקדמון המשותף של האדם והשימפנזה – אורורין טוגננסיס מתקופת המיוקן, לפני כשישה מיליון שנה, אוסטרלופיתקנים ממינים שונים שחיו בסוף הפליוקן ותחילת הפלייסטוקן, לפני כארבעה מיליון עד מיליון שנה, ובני הסוג אדם – הומו הביליס, הומו רודולפנסיס והומו ארגסטר (או הומו ארקטוס), לפני כשני מיליון עד מיליון שנה, אשר התגלו בעיקר במספר אתרים ליד אגם טורקאנה. מאובנים של המין האנושי המודרני מתגלים בקניה החל מגיל של כ-150 אלף שנים לפני זמננו.

היסטוריה קדם-קולוניאלית

אנשים דוברי כושית מצפון אפריקה עברו לאזור שהוא כיום קניה החל משנת 2000 לפנה"ס לערך. סוחרים ערבים החלו להגיע לחוף הקנייתי סביב המאה הראשונה לספירה. בשל קרבת קניה לחצי האי ערב היא הייתה מקום נוח לקולוניזציה, ויישובים ערביים ופרסיים נוסדו באזור החוף. במשך האלף הראשון לספירה, עמים דוברי בנטו ונילוטית נדדו לאזור, והראשונים מהווים כיום כשלושה רבעים מאוכלוסייתה של קניה.

במאות שלפני הקולוניזציה האירופאית, החוף הסוואהילי של קניה היה חלק מהאזור המזרח-אפריקאי שסחר עם העולם הערבי ועם הודו, בייחוד בשנהב ובעבדים. סוחרים אלה הגיעו בתחילה מארצות ערביות, אך לאחר מכן רבים הגיעו מזנזיבר. סוואהילי, שהיא שפת בנטו עם מילים רבות ששאולות מהערבית, התפתחה כלינגואה פרנקה לסחר בין עמים שונים באזור.

היסטוריה קולוניאלית

הפורטוגזים היו האירופים הראשונים שהגיעו לאזור שהוא כיום קניה. מגלה הארצות הפורטוגלי, ואסקו דה גאמה, ביקר במומבסה שעל החוף ב-1498. גאמה הצליח להגיע להודו, דבר שאפשר לפורטוגזים לסחור עם המזרח הרחוק דרך הים באופן ישיר, ללא מעבר בדרכי המסחר העתיקות, כמו דרך הבשמים, שעברה דרך המפרץ הפרסי, הים האדום והנגב. רבים מנתיבי הסחר באזור מזרח הים התיכון נשלטו בידי הרפובליקה הוונציאנית, ופורטוגל קיוותה לשבור את המונופול הוונציאני בעזרת מציאת דרך חדשה למסחר עם המזרח הרחוק. השלטון הפורטוגזי במזרח אפריקה התמקד בעיקר ברצועת חוף באזור מומבסה. אזור זה נכבש בעשור בתחילת המאה ה-16, דבר שאפשר לפורטוגזים להשתלט ביתר קלות על האוקיינוס ההודי המערבי, וכך להשתלט על הסחר באזור שהיה בידיים ערביות.

אך ההגמוניה הפורטוגזית לא נמשכה לזמן רב, והתנגדו לה גורמים אירופים – אנגלים והולנדים, וכן מקומיים – בעיקר ערבים מעומאן. עד 1730, הערבים גירשו את הפורטוגזים מהחוף הקנייתי והטנזני. גם לאימפריה הפורטוגזית עצמה כבר היה פחות עניין בסחר הבשמים, שנעשה פחות רווחי.

הקולוניזציה הערבית הייתה משמעותית יותר מזו הפורטוגזית. אף שגם הערבים השתלטו רק על אזור החוף, הם הקימו מטעים והגבירו את סחר העבדים, דבר שהביא לחדירה משמעותית יותר לאזור, וכן העבירו את בירת עומאן לזנזיבר ב-1839. השלטון הערבי על כל הנמלים העיקריים בחוף המזרח-אפריקאי נמשך עד שהבריטים החלו להגביר את השפעתם באזור, תוך ניסיון להפסיק את סחר העבדים. עד שנות ה-80 של המאה ה-19, הגרמנים והבריטים כבר השתלטו על הנמלים ויצרו קשרי סחר עם מנהיגים מקומיים. אולם הנוכחות העומאנית המשיכה להתקיים באזור עד למהפכת 1964. עד היום, קנייתיים ממוצא עומאני הם עשירים יחסית ובעלי השפעה פוליטית באזור החוף של קניה.

גבולותיה של קניה נקבעו בשנת 1885 בהסכמי ועידת ברלין שנחתמו בין המעצמות האימפריאליסטיות, והחל משנת 1895 היא הייתה לקולוניה בריטית, כחלק מ"הפרוטקטורט המזרח אפריקאי". בריטניה החלה לבצע בקניה תהליך מודרניזציה מואץ והעבירה אליה אלפי מתיישבים לבנים שהשתלטו על מרבית האדמות הפוריות. המקומיים נדחקו לשטח מצומצם ונחות, שנתחם על פי החלוקה האתנית והחברתית של האוכלוסייה. הדומיננטיות הלבנה עוגנה בחוקי המדינה ובהגנת הכוחות המזוינים. בחיפוש אחר עבודה, עברו רבבות קנייתים לערים הצפופות ומוכות האבטלה, ובראשן ניירובי. משנת 1945 החלו בני שבט הקיקויו להביע את מורת רוחם מהדיכוי בסדרה של שביתות ומעשי אלימות. שנה לאחר מכן קמה תנועת "האיחוד האפריקני הלאומי של קניה" (KANU) בראשות ג'ומו קניאטה, שדרשה זכויות אזרחיות וביטול האפליה.

לאחר שהדרישות לא נענו, פרץ ב-1952 מרד המאו מאו, שכלל פעולות טרור כנגד הלבנים ומשתפי פעולה שחורים. לדיכוי ההתקוממות שחוללו 1,500 לוחמי המאו-מאו נדרשו לצבא הבריטי 50,000 חיילים וארבע שנים. ב-1955 דוכא המרד, לאחר שעשרות אלפי מורדים נאסרו ומעל 13,500 אפריקנים נהרגו, זאת לעומת 32 לבנים בלבד. למרות דיכוי המרד, החלה בריטניה לגבש חוקה חדשה שכללה רפורמות כלכליות וחברתיות, תוך ניסיון לאתר מנהיגות מתונה, שתוביל את קניה לאחר מתן העצמאות.

היסטוריה פוסט-קולוניאלית

הבחירות הישירות הראשונות לאפריקאים ל"מועצה המחוקקת" נערכו ב-1957, במסגרת ניסיונות הבריטים להעברה מסודרת של השלטון לידיים מתונות. למרות ציפיותיהם לעליית מועמד מתון, גבר לבסוף הלאומן בן שבט הקיקויו – ג'ומו קניאטה (שנעצר במרד המאו מאו ושוחרר מכלאו ב-1959), והוא גיבש ממשלה זמן קצר לפני שקניה קיבלה עצמאות כהדומיניון של קניה ב-12 בדצמבר 1963. שנה לאחר מכן, בוטל מעמד הדומיניון שניתן לקניה והוקמה רפובליקה, וקניאטה הפך לנשיא, ותוך זמן קצר כונן מערכת שלטונית ריכוזית וחד-מפלגתית. עם זאת תחת שלטונו שמרה קניה על זיקתה למערב והייתה לאחת המדינות היציבות באפריקה. יום העצמאות נחגג ב-1 ביוני.

אחרי מותו ב-1978 הפך דניאל אראפ מוי לנשיא. האיסור על פעילות מפלגות אופוזיציה נותר על כנו, ובמספר מערכות בחירות היה מוי המועמד היחיד. תקופת שלטונו של מוי התאפיינה בהתגברות השחיתות במדינה, בפגיעה בזכויות האזרח, ובלחץ גובר והולך של גורמי חוץ לעריכת רפורמות פוליטיות וכלכליות. למן 1997 הפסיקו הבנק העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית את הסיוע הכלכלי לקניה, והתנו את חידושו בהסתלקותו של אראפ מוי מן השלטון ובהנהגת דמוקרטיה רב-מפלגתית. בבחירות ב-1992 וב-1997 הותרה פעולתן של מפלגות אחרות, אך מוי ניצח שוב. בבחירות 2002 נאסר על מוי על-פי חוק להשתתף, ומוואי קיבאקי, שרץ מטעם מפלגות האופוזיציה, נבחר לנשיאות.

זיופים בבחירות הכלליות בדצמבר 2007 הובילו לסדרת עימותים אלימים שנמשכה עד פברואר 2008, במהלכם נהרגו כאלף בני אדם ומאות אלפים הפכו פליטים. עקב המהומות נפתחה חקירה בבית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC).

ב-2010 אושרה במשאל עם חוקה חדשה, שנכנסה באופן מלא לתוקף ב-2013, עם בחירתו לנשיאות של סגן ראש הממשלה לשעבר אוהורו קניאטה.

במרוצת השנים התרחשו במדינה מספר פעולות טרור עם קורבנות בנפש.

בשנת 2024 התרחשו הפגנות המוניות עקב מדיניותה הכלכלית של הממשלה.

פוליטיקה

קניה היא רפובליקה דמוקרטית מייצגת נשיאותית עם מערכת רב-מפלגתית. הנשיא הוא גם ראש המדינה וגם ראש הממשלה. הסמכות המבצעת מופעלת על ידי הממשלה. הסמכות המחוקקת נתונה הן לממשלה והן לאספה הלאומית והסנאט. הרשות השופטת אינה תלויה ברשות המבצעת וברשות המחוקקת.

מערכת שלטונית

• הרשות המבצעת - נשיא הרפובליקה של קניה הוא ראש המדינה וראש הממשלה של הרפובליקה של קניה. הנשיא הוא גם ראש הרשות המבצעת של ממשלת קניה והוא המפקד העליון של כוחות ההגנה של קניה.
• הרשות המחוקקת - הפרלמנט של קניה הוא בית המחוקקים הדו-בתי של קניה. הוא מבוסס בבנייני הפרלמנט בניירובי ומורכב משני בתים. הבית העליון הוא הסנאט, והבית התחתון הוא האספה הלאומית.
• הרשות השופטת - בית המשפט העליון הוא בית המשפט העליון בקניה, וכל שאר בתי המשפט מחויבים להחלטותיו. היא הוקמה על פי סעיף 163 של החוקה כבורר ומפרש אחרון של החוקה. היא מורכבת מהשופט הראשי של קניה שהוא נשיא בית המשפט, סגן השופט הראשי שהוא סגן הנשיא של בית המשפט וחמישה שופטים נוספים. הוא יושב בבניין בית המשפט העליון (לשעבר בית המשפט לערעורים במחוז העסקים המרכזי של ניירובי), וצריך להיות בו מניין של חמישה שופטים. מערכת המשפט הקנייתית מבוססת על המשפט המקובל.

חלוקה מנהלית

ערך מורחב – מחוזות קניה

מחוזות קניה

קניה מחולקת כיום לארבעים ושבע נפות הנקראות בסווהילית "וילאיה". כל אחת מהנפות מנוהלת על ידי מושל ומועצה מקומית שנבחרים בבחירות ישירות. הנפות מחולקות בתורן למספר כולל של כ-497 שטחים במדינה הנקראים "טאאראפה". אותם שטחים מתחלקים למספר כולל של כ-2,427 מיקומים הנקראים "מטאה", ואלו מתחלקים למספר כולל של כ-6,612 תתי-מיקומים במדינה, הנקראים בסווהילית "מטאה מדוגו". נוסף על כך, עד כניסת החוקה הנוכחית באופן מלא לתוקף בשנת 2013 הייתה קיימת, מעל 47 הנפות, חלוקה לשמונה מחוזות הנקראים "מאקואה" (מחוז, בלשון יחיד), ו"מיקואה" (מחוזות, בלשון רבים) בשפה הסווהילית, וכל שמונה המחוזות היו מנוהלים על ידי נציבים מחוזיים הממונים על ידי נשיא קניה.

להלן חלוקת המדינה לשמונה המחוזות עד 2013:

1. מחוז מרכז
2. מחוז החוף
3. מחוז מזרח
4. מחוז ניירובי
5. מחוז צפון-מזרח
6. מחוז ניאנזה
7. מחוז עמק ריפט
8. מחוז מערב

צבא וביטחון

כוחות ההגנה של קניה הם הכוחות המזוינים של קניה. צבא קניה, חיל הים של קניה וחיל האוויר של קניה מרכיבים את כוחות ההגנה הלאומיים. כוחות ההגנה הנוכחיים של קניה הוקמו, והרכבו נקבע, בסעיף 241 של חוקת קניה משנת 2010; הם נשלטים על ידי חוק כוחות ההגנה של קניה משנת 2012. נשיא קניה הוא המפקד העליון של כל הכוחות המזוינים.

יחסי חוץ

לקניה יש קשרים הדוקים עם שכנותיה, בפרט עם מדינות דוברות סוואהילי באזור האגמים הגדולים באפריקה. היחסים עם אוגנדה וטנזניה חזקים בדרך כלל, שכן שלוש המדינות פועלות לאינטגרציה כלכלית וחברתית באמצעות חברות משותפת בקהילה המזרח אפריקאית.

היחסים עם סומליה היו מתוחים היסטורית, אם כי היה תיאום צבאי מסוים נגד מורדים איסלאמיסטים. לקניה יש יחסים טובים עם בריטניה. קניה היא אחת המדינות הפרו-אמריקאיות ביותר באפריקה ובעולם.

יחסי ישראל–קניה

שרת החוץ גולדה מאיר לצד אמבולנס שמדינת קניה קיבלה ממדינת ישראל בשנת 1964 כמתנה לעצמאות שקיבלה קניה מבריטניה בסוף שנת 1963

ערך מורחב – יחסי ישראל–קניה

בין מדינת ישראל וקניה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים החל משנת 1963, למעט בין השנים 1973–1993, בהן נותקו הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, בלחץ מדינות ערב, בעקבות ועידת המדינות הבלתי-מזדהות באלג'יר שהתקיימה לפני מלחמת יום הכיפורים. נכון לשנת 2018, קשריה של ישראל עם קניה הם מן היציבים והטובים ביותר שיש לישראל עם מדינות אפריקה, כאשר שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה נרחב בנושאים שונים, בין היתר בתחומי תיירות, מסחר וחקלאות. לישראל יש שגרירות רשמית בניירובי, ולקניה שגרירות רשמית ברמת גן.

במהלך מבצע אנטבה, תדלקו מטוסי חיל האוויר הישראלי בשדה התעופה של ניירובי בדרכם חזרה לישראל.

ביולי 2016 ביקר בה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, במסגרת מסע ביקוריו במדינות אפריקה.

בסוף נובמבר 2017 ביצע נתניהו ביקור נוסף בניירובי. לאחר טקס השבעת הנשיא ביקר אותו נתניהו וביצע מספר שיחות עם גורמים פוליטיים נוספים באזור.

כלכלה

פועלים ממיינים עגבניות במפעל בבירה ניירובי, 1945

משת 1963 ועד שנת 1974 צמחה כלכלת קניה. משנת 1974 עד שנת 1990 חלה האטה גדולה בצמיחת כלכלת קניה.

בסוף שנות ה-80 בהובלת נשיא קניה היה ניסיון להתחיל בייצור מכוניות ונבנה אב-טיפוס של Nyayo Car. חברה ממשלתית שהוקמה לקידום הנושא לא הצליחה להגיע לייצור סדרתי.

בשנות ה-90 החלה בקניה רפורמה כלכלית ותהליך ליברליזציה. כיום, כלכלתה היא החזקה ביותר מבחינת התמ"ג לנפש במזרח ובמרכז אפריקה. כלכלתה של קניה, הענייה במשאבי טבע, מבוססת בעיקר על חקלאות, המהווה את פרנסתם של כ-75% מאוכלוסייתה, אף שהיא מהווה רק 24% מהתמ"ג. הגידולים העיקריים הם תה, קפה, קנה סוכר, חיטה, תירס, ואורז. רוב מפעלי התעשייה קשורים בעיבוד מזון. בנוסף קיימים מפעלים לייצור מלט וזיקוק נפט.

מקורות הכנסה נוספים הם מגזר השירותים והתיירות הנכנסת לקניה.

סחר חוץ

מניתוח נתוני סחר החוץ של קניה, על פי היחידה הכלכלית של מכון היצוא עולה כי שותפות הסחר המרכזיות של קניה הן אוגנדה (10.5%), טנזניה (10.2%), הולנד (7.1%) ובריטניה (6.7%), אשר יחד מהוות יעד ל-34.5% מכלל היצוא הקנייתי. שאר היצוא מתחלק בין ארצות הברית, איחוד האמירויות, סודאן, מצרים, פקיסטן וסומליה.

52.2% מהיבוא לקניה מגיע מחמש שותפות סחר מרכזיות: הודו (20.7%), סין (15.3%), איחוד האמירויות (9.5%) וערב הסעודית (6.7%). שאר היבוא מתחלק בין יפן, בריטניה, גרמניה, אינדונזיה, סינגפור, מצרים, פינלנד וטנזניה.

מניתוח נתוני היבוא נראה כי קניה עוברת תהליכי תיעוש ומיכון, בעוד שניתוח היצוא מצביע על מרכזיותו של ענף החקלאות. ניתן גם ללמוד על המעמד של קניה במזרח אפריקה ביחס לשותפות הסחר הגדולות שלה – טנזניה ואוגנדה, אליהן היא מייצאת 21% מסך היצוא שלה.

אנרגיה

בהתפוצצות מכלית הדלק במולו בשנת 2009 נהרגו לפחות 113 אנשים ונפצעו למעלה מ-200. במאה ה-21 הוקמו בקניה חוות רבות לייצור אנרגיה מרוח. אך לפי מחקר ישראלי בחווה אחת, תאגיד החשמל מזרים את החשמל הרחק למרכז המדינה ואילו התושבים המקומיים העניים אינם מחוברים לחשמל.

גאוגרפיה

מפה טופוגרפית של קניה

מחוף האוקיינוס ההודי במזרח מתמשכים מישורים עד לרמה המרכזית. הרמה המרכזית חצויה על ידי השבר הסורי אפריקני. הרמה הקנייתית היא מהאזורים החקלאיים המצליחים ביותר באפריקה. ההר הגבוה ביותר בקניה (והשני בגובהו באפריקה) מצוי ברמות אלו: הר קניה, שגובהו 5,199 מטר, ועליו קרחונים. האקלים לאורך החוף הוא טרופי, ואילו בפנים הארץ האקלים הוא יבש.

פאונה

בקניה יש שטח משמעותי שמהווה בית גידול לחיות בר. חמשת מיני החיות הגדולות של אפריקה מצויים גם בקניה: האריה, הנמר, התאו האפריקני, הקרנף והפיל. ניתן למצוא גם אוכלוסיות גדולות של חיות בר אחרות בגנים הלאומיים ובשמורות הציד במדינה. במרכז מזרח המדינה, יש את שמורת הטבע הפארק הלאומי אברדרה המכיל פילים, אריות, זברות וג'ירפות. חדף פיל זהוב גב הוא בעל חיים אנדמי לקניה, ומצוי בסכנת הכחדה כמו יתר בעלי החיים בקניה בשל קצב גידול האוכלוסין הגבוה.

דמוגרפיה

קנייתים בבירה ניירובי

אוכלוסיית קניה מונה כ-53 מיליון בני אדם. תוחלת החיים עומדת על כ-67.47 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על 3.25 ילדים לאישה.

האוכלוסייה מגוונת ביותר מבחינה דתית, אתנית ולשונית, וכוללת תושבים כמעט מכל קבוצה אתנית ולשונית גדולה באפריקה. בני קיקויו, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר, מונים כ-22% מן האוכלוסייה. שבטים עיקריים נוספים הם הלוהיה (14%), לואו (13%), קלנג'ין (12%) והקמבה (11%). בנוסף יש מיעוט קטן של אירופאים, הודים וערבים, המהווים שריד לתקופה הקולוניאלית. בחלק מהקבוצות האתניות נפוצה תופעת השחתת איבר המין הנשי ואף מגיעה ללמעלה מ-90% אצל הסומלים והקיסים המתגוררים בקניה.

דתות

85.5% מהתושבים הם נוצרים, מתוכם כ-53.9% משתייכים לנצרות הפרוטסטנטית, ו-20.6% לנצרות הקתולית. 10.9% אחוז מהאוכלוסייה הם מוסלמים. ארגונים אסלאמיים חולקים על הנתון הזה, והם מגיעים להערכות של עד 35%–45% מהאוכלוסייה. רוב המוסלמים סונים (רובם מהאסכולה השאפעית), 7% מהמוסלמים הם שיעים, ו-4% הם אחמדים. 1.6% מהאוכלוסייה חסרת דת, 1.8% מאמינים בדתות אפריקניות מסורתיות, ועוד מעל אחוז אחד של דתות אחרות, ביניהם כמה מאות יהודים.

יהודים ראשונים הגיעו לקניה בשנת 1899 ובשנת 1913 נפתח בית כנסת ראשון. בין היהודים הבולטים היה ישראל סומן ששימש כראש עיריית ניירובי בשנים 1955–1957. כיום מתגוררים במדינה כמה מאות יהודים, רובם ישראלים.

ראו גם

• מסאי מארה
• מסאים
• תוכנית אוגנדה (תוכנית היסטורית ליישוב יהודים במערב קניה)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של קניה
• צרות בגן העדן הקנייתי, באתר "הידען"
• קניה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• גילי חסקין, קניה: עינו הפקוחה של הטבע, באתר ynet, 31 במאי 2011
• ודים אונישצ'נקו, ארץ חלב ודם: ביקור אצל שבט הפוקוט בקניה, באתר ynet, 18 בדצמבר 2011
• יניב דוידסון, טיול בקניה פותח צוהר ליבשת אפריקה, באתר הארץ, 10 בינואר 2019
• יואב קרני, ‏מסמכי פנדורה חשפו את "לקוח מספר 13173", באתר גלובס, 6 באוקטובר 2021
• אייל ברטוב, ‏ספארי באפריקה: אל שמורות קניה הדרומיות, באתר GoTravel
• קניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קניה (מדינה), דף שער בספרייה הלאומית