ריאל מדריד

ריאל מדריד
Real Madrid

מידע כללי
שם מלא	מועדון הכדורגל ריאל מדריד בספרדית: Real Madrid Club de Fútbol
כינוי	"Los Blancos" (הלבנים) "Los Merengues" (המרנגים) "Los Vikingos" (הוויקינגים) "El Real" (המלכותיים)
תאריך ייסוד	6 במרץ 1902
אצטדיון	סנטיאגו ברנבאו, מדריד (תכולה: 78,297)
נשיא	פלורנטינו פרס
יו"ר	פלורנטינו פרס
מאמן	אלברו ארבלואה
ליגה	לה ליגה
www.realmadrid.com
תלבושת
תלבושת בית תלבושת חוץ תלבושת שלישית

מחלקות הספורט של ריאל מדריד
כדורגל גברים	כדורגל גברים ב'	כדורגל גברים נוער
כדורגל נשים	כדורסל	כדורסל ב'

מחלקות ספורט סגורות של ריאל מדריד
כדורגל גברים ג'	כדוריד
רוגבי יוניון	כדורעף גברים

מועדון הכדורגל ריאל מדריד (בספרדית: Real Madrid Club de Fútbol) הוא מועדון כדורגל ספרדי מהעיר מדריד, אשר נחשב לאחד ממועדוני הכדורגל הגדולים בעולם, הן מבחינת זכייה בתארים והן מבחינה תדמיתית וכלכלית. המועדון הוקם ב-6 במרץ 1902.

מאז אמצע המאה ה-20 נחשבת ריאל מדריד לאחת הקבוצות הגדולות באירופה. המועדון זכה בליגת האלופות 15 פעמים, יותר מכל מועדון אחר. הקבוצה משחקת בלה ליגה מאז הקמתה, וזכתה באליפות הליגה 36 פעמים, יותר מכל קבוצה אחרת. הקבוצה לא ירדה מעולם מהליגה הראשונה בספרד, והיא אחת משלוש קבוצות ספרדיות השותפות להישג זה, יחד עם ברצלונה ואתלטיק בילבאו.

בדצמבר 2000 העניקה ועדה מיוחדת של פיפ"א לריאל מדריד ברוב של 42.35% קולות את תואר המועדון הטוב ביותר במאה ה-20. גם לפי הפדרציה הבין-לאומית להיסטוריה וסטטיסטיקה של הכדורגל (IFFHS), ארגון המוכר על ידי פיפ"א, ריאל היא הקבוצה הכי מצליחה באותה תקופה. במהלך השנים עברו שחקנים מפורסמים רבים במועדון ואגדות רבות שיחקו בשורותיו. ריאל מדריד היא קבוצת הכדורגל העשירה בעולם. בשנת 2025 העריך מגזין פורבס את שווי הקבוצה בכ-6.75 מיליארד דולר. כמו כן, למועדון יש הכי הרבה עוקבים בכל הרשתות החברתיות והוא נחשב לאחד האהודים ביותר בעולם.

לריאל יריבות ספורטיבית עתיקה עם מועדון הכדורגל ברצלונה המבוססת על היסטוריה ועמדות פוליטיות שונות. המשחק ביניהם מכונה "אל קלאסיקו" וידוע כאחד המשחקים הגדולים והאטרקטיביים בעולם. בנוסף, יש לריאל יריבות עירונית עם מועדון הכדורגל אתלטיקו מדריד. המשחקים עם שתי היריבות הללו נמצאים גבוה ברשימת משחקי הכדורגל הנצפים ביותר ברחבי העולם.

הקבוצה משחקת במדים לבנים לחלוטין, ועל כן מכונים שחקני הקבוצה "Los blancos" (הלבנים). אצטדיונהּ הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון סנטיאגו ברנבאו, השוכן במדריד, והוא מכיל כ-81 אלף מקומות ישיבה.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ריאל מדריד

הקמה

מועדון הכדורגל של מדריד הוקם ב-6 במרץ 1902, מתוך גלגול של מועדון מדרידאי שהקימו סטודנטים: "Club Español de Madrid". חוליאן פלאסיוס, אשר שיחק גם כחלוץ בקבוצה, היה נשיא המועדון הראשון. ביחד עם האחים קרלוס וחואן פאדרוס וחברים נוספים שהתכנסו בחדר אחורי בחנות בבעלות פלאסיוס, הם הקימו את המועדון שיצא לדרכו החדשה בשם "Madrid FC". הקבוצה נרשמה כמועדון כדורגל רשמי בספרד וחואן פארדוס נתמנה לנשיאה השני של הקבוצה.

ב-13 במאי 1902 ערכה הקבוצה את משחקה הרשמי הראשון, במסגרת טורניר שנערך לכבוד טקס הכתרה הכתרתו של המלך אלפונסו ה-13. הקבוצה שיחקה נגד ברצלונה שהוקמה שלוש שנים קודם לכן. הניסיון של ברצלונה סייע לניצחונה, והקבוצה החדשה מדריד נוצחה 1–3. את השער הראשון בתולדות המועדון הבקיע האנגלי ארתור ג'ונסון.

התחלה – עשרים השנים הראשונות

ב-1905 ירש קרלוס פאדרוס את אחיו בנשיאות המועדון. גביע המלך הספרדי היה הטורניר הקבוע היחיד באותו הזמן בספרד ולאחר שלוש עונות בלבד זכה בו המועדון לראשונה, הראשון מתוך ארבע זכיות רצופות. ב-1908 החליט הנשיא קרלוס פאדרוס לפרוש עקב ענייני פוליטיקה וממון, והוחלף בידי אדלופו מלנדס שהקים את קבוצת הנוער הראשונה של המועדון. אחד הילדים שהצטרף לקבוצת הנוער היה סנטיאגו ברנבאו, שמשפחתו עברה באותו זמן מאלבסטה למדריד. המועדון היה ממייסדי התאחדות הכדורגל הספרדית ב-1909. ב-1912, לאחר מעברים רבים, מצא המועדון את ביתו במגרש Campo de O'Donnell. הנער ברנבאו בן ה-17 עזר בצביעת הגדרות של האצטדיון החדש, הצטרף לקבוצת הבוגרים של המועדון כחלוץ וארבע שנים אחר כך כבר הפך לקפטן. במהלך שנותיו בקבוצה כבש ברנבאו כ-200 שערים. ב-1916, במשחק גמר הגביע מול אתלטיק בילבאו, הובסה ריאל 0–4. ההנהלה הודתה בכישלונה ומלנדס פרש, כאשר במקומו מונה שחקן העבר פדרו פארגס. ב-1917 זכתה הקבוצה בגביע המלך החמישי בתולדותיה.

התבססות עד למלחמת האזרחים

ביוני 1920, לאחר אימוץ הקבוצה בידי מלך ספרד אלפונסו ה-13, צורף לשם המועדון התואר "ריאל" ("מלכותי"), ומאז נקרא "Real Madrid FC". ב-1923 הקבוצה עברה לאצטדיון חדש, ה-"Campo del Velodromo", אך כיוון שהוא היה מרוחק ממרכז העיר עברה הקבוצה כעבור שנה לאצטדיון אחר, אצטדיון צ'מרטין, שהיה גדול ומרווח והכיל 20,000 מקומות ישיבה. ב-1927, לאחר פרישתו של הקפטן סנטיאגו ברנבאו, הוא התמנה לחבר הנהלה. ב-1929 היה המועדון ממקימי הליגה הספרדית, והפסיד את האליפות הראשונה רק במחזור האחרון לאתלטיק בילבאו. ב-1930, בעידודו של ברנבאו, הצטרף השוער ריקרדו זאמורה, שהיה כוכב ברחבי ספרד, לריאל. אליו הצטרפו צמד הבלמים של דפורטיבו אלאבס, סיריאקו וקינקוסס. ב-1931 הפכה ספרד לרפובליקה והתואר "ריאל" הפך לחסר משמעות באותו הזמן. שלוש שנים לאחר הקמת הליגה, בעונת 1931/1932, זכה המועדון באליפות הראשונה בתולדותיו שהסתיימה ללא הפסד של הקבוצה. בעונה הבאה הצטרף למדריד כוכבה הגדול של ברצלונה, ז'וזפ סמיטייר, וסייע למדריד להגן על תואר האליפות. ב-1932 גם הוקם מועדון הכדורסל ריאל מדריד כמחלקה במועדון הכדורגל. בעונת 1933/34 זכתה מדריד בגביע הספרדי (שנקרא אז "גביע הרפובליקה"). בעונת 1934/1935 לא זכתה מדריד באף תואר, אך זכור המשחק בו הביסה 8–2 את מי שתהפוך ליריבתה הגדולה – ברצלונה. ב-1936 זכתה מדריד פעם נוספת בגביע לאחר שגברה על ברצלונה 2–1, במשחק שזכור בזכות הצלותיו של השוער זאמורה. חודש לאחר מכן פרצה מלחמת האזרחים בספרד ומשחקי הכדורגל נפסקו עד לסיום המלחמה ב-1939.

השתקמות והנשיא סנטיאגו ברנבאו

סנטיאגו ברנבאו, שהיה שחקן במועדון ומאוחר יותר גם נשיאו, נחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד. על שמו נקרא אצטדיונה הביתי של הקבוצה, אצטדיון סנטיאגו ברנבאו

המלחמה הסתיימה ב-1939 ומדריד, שהייתה המעוז הרפובליקני האחרון שנפל בידי הלאומנים בראשות פרנסיסקו פרנקו, נפגעה קשות. הנשיא רפאל סאנצ'ס גוארה, שהיה פוליטיקאי רפובליקני, הוגלה לפריז ובהמשך היה בכיר בממשלה הגולה. סגן הנשיא גונסאלו אגירה והגזבר ואלרו ריברה נכלאו והוצאו להורג. אצטדיון הצ'מרטין נהרס כליל, יציעי העץ נלקחו לטובת ייצור דלק והמקום עצמו שימש כמחנה ריכוז לאסירי המשטר. המועדון נאלץ לבקש ממועדון ראיו ואיקאנו להשתמש במגרש שלהם בעונה החדשה. רק ארבעה שחקנים מהסגל של לפני המלחמה חזרו לשחק – סוטו, בונט, לסואה וקינקוסס, והמועדון נאלץ להתחיל מהתחלה. אדולפו מלנדס חזר לנשיאות ולקח על עצמו את מלאכת שיקום הקבוצה, בעוד שסנטיאגו ברנבאו שימש כמאמן ומלנדס הביא שחקנים חדשים וניסה לבנות מחדש את הקבוצה, אך לא בהצלחה מרובה. הקבוצה דשדשה בתחתית ולא הצליחה להתרומם. הקבוצה המועדפת על המשטר הייתה אתלטיקו אוויאסיון (שאוחדה בהמשך ל"אתלטיקו מדריד"), והיא גם זכתה בשתי האליפויות הראשונות שלה. בשנת 1943, במסגרת משחק חצי גמר גביע החנרליסימו, מול ברצלונה ניצחה ריאל 11–1 ומחקה פיגור 0–3 מהמשחק הקודם. משחק זה מהווה ציון דרך משמעותי ביריבות בין הקבוצות.

חצי שנה לאחר מכן, ב-15 בדצמבר 1943, מונה סנטיאגו ברנבאו לנשיא המועדון. תחת ניהולו השתקמה הקבוצה ממלחמת האזרחים הספרדית, וב-14 בדצמבר 1947 נחנך הצ'מרטין החדש במשחק מול בלננסש הפורטוגלית. האצטדיון החדש הכיל את מיטב השדרוגים והחידושים של אותה התקופה. ברנבאו הנחיל מדיניות כוללת של מועדון מקצועני עליה מתבססים עד היום קבוצות ברחבי העולם. הוא ארגן מחדש את כל מחלקות המועדון וגייס לכל אחת מהן צוות מקצועי וארגוני. תחת ניהולו הקים שחקן העבר, מיגל מאלבו, את מחלקת הנוער – ה'קאנטרה', כדי לפתח את שחקני הדור הבא של המועדון. במקביל, הוא המשיך ופיתח את אסטרטגיית המועדון להחתמת שחקנים גדולים מספרד ומחוצה לה. הוא החתים אגדות חיות מאותו הזמן – מיגל מוניוס, הקטור ריאל, פרנסיסקו חנטו ומעל כולם אלפרדו די סטפנו, ובכך למעשה בנה את הקבוצה הבין-לאומית הראשונה. ב-4 בינואר 1955, כהוקרת תודה על פועלו, החליטו חברי המועדון לשנות את שם האצטדיון מצ'מרטין החדש לאצטדיון סנטיאגו ברנבאו.

ב-1955 היה ברנבאו מבכירי הוועדה שתכננה והקימה את גביע אירופה לאלופות (ליגת האלופות כיום), ביישום רעיונו של עורך הל'אקיפ גבריאל האנוט. ריאל, בהובלת די סטפנו, הגיעה לגמר הראשון מול סטאד ריימס הצרפתית לאחר שניצחה בקלות את כל יריבותיה. המשחק הסתיים בתוצאה 4–3 לריאל שזכתה בגביע אירופה הראשון. בעונה שאחר כך הצטרף לקבוצה רמון קופה, ובהמשך הגיע גם פרנץ פושקש, וביחד הם הרכיבו את אחת הקבוצות הגדולות והחזקות בהיסטוריה, שהכילה אגדות רבות וזכתה בתארים רבים. ריאל זכתה בגביע אירופה גם בארבע העונות שלאחר מכן, ובכך השלימה חמש זכיות רצופות (שיא שלא נשבר עד היום), ובעקבות זאת הוענקה לה הזכות לענוד את תג הכבוד של אופ"א, שמופיע על שרוול שמאל של הקבוצה במשחקיה באירופה. הקבוצה, בנשיאותו של ברנבאו ובהנהגתו של די סטפנו, זכתה גם בשמונה אליפויות ספרד ובגביע ספרדי אחד. בשנים שאחרי הזכייה בגביעי האלופות התמידה ריאל בעיקר במסגרת המקומית, וזכתה בחמש אליפויות ליגה ברצף בין השנים 1960–1965 (שיא), כשבמקביל ברנבאו החל בבניית הקבוצה הבאה של המועדון ובקידום שחקנים צעירים חדשים. הקבוצה הגיעה לעוד שני גמרי גביע אירופה. בעונת 1961/1962 זכתה הקבוצה בדאבל הספרדי (אליפות וגביע) ואף הגיעה לגמר גביע אירופה לאלופות 1962, אך למרות שלושער של די סטפנו הפסידה 3–5 לבנפיקה ליסבון. בעונת 1963/1964 שוב זכתה הקבוצה באליפות והעפילה פעם נוספת לגמר גביע אירופה, אך הפסידה 1–3 לאינטר מילאנו. במהלך הזמן, לאחר שחלק מהשחקנים המובילים עזבו החלו חילופי דורות: ב-1964 עזב די סטפנו את המועדון אחרי שהפך למלך שערי הקבוצה עם 308 שערים, ב-1966 עזב גם פושקאש.

הקבוצה החדשה שבנה ברנבאו, בשונה מהקבוצה הקודמת ומדרכו עד עתה, התבססה על שחקנים ספרדיים ותוצרי מחלקת הנוער בלבד. קפטן העבר מיגל מוניוס היה המאמן, חנטו, שהיה השריד האחרון מקבוצת הפאר, שימש כקפטן ושחקנים כסאנצ'יס, זוקו, פירי, ולאסקס, אמנסיו אמארו וראמון מורנו גרוסו הצטרפו. הקבוצה החדשה אמנם לא הלהיבה כקודמתה אך הייתה קשה להכנעה. באותו עשור זכתה ריאל בשמונה אליפויות ליגה. בעונת 1965/1966 הגיעה הקבוצה לגמר גביע אירופה, בו גברה 2–1 על פרטיזן בלגרד וזכתה בגביע אירופה השישי בתולדותיה. יומיים לפני כן הצטלמו ארבעה משחקניה לשער עיתון המארקה כשהם לבושים בסגנון להקת הביטלס שפרחה באותם ימים, ומאז דבק בשחקני הקבוצה הכינוי "יה יה" שנבע מפזמון השיר הידוע של הלהקה "She Loves You". יה יה היה גם הכינוי בשנות השישים לצעירים בספרד.

המחצית הראשונה של שנות ה-70 הייתה קשה לקבוצה. ריאל אמנם זכתה בגביע בעונת 1969/1970, אך בין השנים 1969–1974 היא התקשתה בליגה וזכתה באליפות רק בעונת 1971/1972, כשבחוד מתפקד חלוץ צעיר שנקנה מראסינג סנטנדר ובהמשך יהפוך לאגדה נוספת במועדון – קרלוס סנטיאנה. בעונת 1970/71, לראשונה מאז הקמתו, לא השתתפה ריאל בגביע אירופה, ושיחקה בגביע המחזיקות בו הפסידה בגמר לצ'לסי. ב-21 ביולי 1972, אחרי שנים של שיתוף פעולה עם קבוצת "פלוס אולטרה" מהליגות הנמוכות, הוחלט להפוך אותה רשמית לקבוצת המילואים של ריאל מדריד והיא נקראה מועדון הכדורגל קסטיליה (כיום ריאל מדריד קסטיליה). הקבוצה קידמה כישרונות רבים ושימשה לפיתוח שחקנים טרם הגעתם לקבוצה הראשונה, וכן כגיבוי למקרים מיוחדים של פציעות וכדומה. בעונת 1973/1974 סיימה ריאל במקום השמיני בליגה והובסה 0–5 על ידי ברצלונה, שהובלה על ידי יוהאן קרויף. בעקבות היכולת החלשה פוטר באמצע העונה המאמן מיגל מוניוס, אחרי 14 שנות אימון, ואת מקומו תפס כמאמן זמני אגדת העבר לואיס מולוני. בסיום העונה הוא הצליח לזכות עם הקבוצה בגביע החנרליסימו, כאשר בגמר הביסה הקבוצה 4–0 את ברצלונה. בעונה שלאחר מכן (1974/1975) הגיע מהכוכב האדום מילאן מיליאניץ' הסרבי כמאמן החדש. הוא הנחיל שיטות אימון חדשות וריאל החלה לעבור לסגנון משחק קשוח ופיזי יותר, כפי שהחל רווח בגרמניה באותו הזמן. לקבוצה הצטרפו השחקנים פול ברייטנר ורוברטו מרטינס. בעונתו הראשונה זכה בדאבל, אך הקהל לא אהב את סגנון המשחק הקשוח שהביא ולמרות אליפות שנייה בעונה שאחרי (1975/1976) האוהדים נפנפו באצטדיון כאות מחאה במטפחות לבנות. האווירה מסביב השפיעה ולאחר שבעונת 1976/1977 סיימה ריאל במקום התשיעי, מיליאניץ' פוטר. לואיס מולואני חזר לאמן, ויחד עם השחקנים חוסה אנטוניו קמאצ'ו וחואניטו שהצטרפו הוא הצליח לזכות באליפות בעונת 1977/1978.

כחודש לאחר סיום העונה, ב-2 ביולי 1978, נפטר בגיל 82 הנשיא המכהן סנטיאגו ברנבאו לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן. כאות כבוד לפועלו למען הכדורגל ולחזונו הגדול הכריזה פיפ"א בעיצומו של הטורניר על שלושה ימי אבל לזכרו. שנה לאחר מכן שוחק לראשונה גביע סנטיאגו ברנבאו לזכרו של הנשיא.

ה"קינטה דל בויטרה" ושנות התשעים

לאחר מותו של סנטיאגו ברנבאו מונה נשיא זמני לתקופה קצרה, ולאחר מכן נבחר הגזבר לשעבר, לואיס דה קרלוס, כנשיא החדש. הקבוצה המשיכה וזכתה בעוד שתי אליפויות בעונות 1978/1979 ו-1979/1980.

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 איבדה ריאל את שלטונהּ בליגה, והתקשתה לזכות בתואר גם באירופה. בעונת 1980/1981 הפסידה 0–1 לליברפול בגמר גביע אירופה לאלופות. בעונת 1981/82 הצליחה ריאל לזכות בגביע המלך, ובעונת 1982/83 הפסידה בגמר גביע אירופה למחזיקות גביע לאברדין של אלכס פרגוסון 1–2 בהארכה. ב-5 בפברואר 1984 ערך אמיליו בוטרגניו, שכונה "העיט", את הופעת הבכורה שלו בקבוצה, מה שבישר על תקופה חדשה בתולדות המועדון. במחצית השנייה של שנות ה-80 עלו לקבוצה הבוגרת חבורת ה"קינטה דל בויטרה" (בספרדית: החמישייה של העיט) שהורכבה משחקני נוער שעלו יחדיו לבוגרים: מיצ'ל, מנולו סאנצ'יס, רפאל מרטין ואסקס ומיגל פרדסה. בניצוחו של בוטרגניו הרכיבה החמישייה קבוצה בלתי מנוצחת שהייתה לאחת הקבוצות המצליחות באירופה וזכתה חמש פעמים ברצף בליגה בין השנים 1985–1990, כשבעונת 1989/1990 קבעה שיא של 107 שערי ליגה. כמו כן, בעונות 1984/85 ו-1985/86 זכתה ריאל בגביע אופ"א. הקבוצה גם זכתה שלוש פעמים בסופר קאפ הספרדי ובגביע ספרדי אחד.

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 התקשתה ריאל להתמודד מול ברצלונה, תחת המאמן יוהאן קרויף, וזו זכתה בארבע אליפויות ברצף. ריאל הפסידה פעמיים את האליפות במחזור האחרון, הנשיא רמון מנדוזה כשל בתפקידו והמועדון נכנס לחובות. רבים מהשחקנים שכיכבו בשורות המועדון בעשור הקודם עזבו, ולמרות הצטרפות השחקנים פרננדו היירו ואיוואן זמורנו הקבוצה המשיכה להתקשות וזכתה רק בגביע אחד, בעונת 1992/93. בעונת 1994/1995 מונה שחקן העבר חורחה ולדאנו למאמן, ויחד עם שחקנים כפרננדו רדונדו ומיכאל לאודרופ הקבוצה הצליחה לזכות באליפות. לקראת סוף אותה עונה עלה מהנוער לשחק ראול גונזאלס. לורנסו סאנס, שהחליף את הנשיא הכושל, החתים בקבוצה לקראת עונת 1996/1997 את המאמן פאביו קאפלו ושחקנים כרוברטו קרלוס, פרדראג מיאטוביץ', דאבור שוקר וקלרנס סידורף, ובסיום אותה עונה הקבוצה זכתה באליפות. המאמן יופ היינקס החליף את קאפלו שעזב בעקבות קשיי התאקלמות, ובעונת 1997/1998 הוא הצליח, עם הסגל המחודש, לזכות בליגת האלופות לראשונה מזה 32 שנים לאחר 1–0 בגמר על יובנטוס.

תקופת פלורנטינו פרס וה"גלאקטיקוס"

דייוויד בקהאם (מימין) וזינדין זידאן נחשבים לשניים מסמלי עידן הגלאקטיקוס

ערך מורחב – גלאקטיקוס

בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 הוחלף הנשיא לורנסו סאנס בפלורנטינו פרס. בתקופה זו החתים המועדון מספר שחקנים מפורסמים, מה שהעניק למועדון את הכינוי "גלאקטיקוס" ("Los Galácticos" – הכוכבים). מגמה זו החלה עם העברת קשר נבחרת פורטוגל וברצלונה, לואיש פיגו, תמורת 37.5 מיליוני ליש"ט, סכום שיא באותה תקופה. שנה לאחר מכן נשבר שיא העברות נוסף, כשלקבוצה הצטרף הצרפתי זינדין זידאן תמורת 47.5 מיליוני ליש"ט ששולמו ליובנטוס. ב-2002 צירפה הקבוצה לשורותיה את החלוץ הברזילאי רונאלדו, ששיחק עד אז באינטר מילאנו. בשנים אלו, 1999–2003, אימן את הקבוצה שחקן העבר ויסנטה דל בוסקה, ותחת הדרכתו זכתה ריאל בשתי אליפויות הליגה הספרדית, כמו גם פעמיים בליגת האלופות. בסיום עונת 2002/2003, בעקבות חילוקי דעות עם פרס והמנהל הספורטיבי חורחה ולדאנו, עזבו את הקבוצה בין היתר המאמן דל בוסקה, הקפטן פרננדו היירו והמגן קלוד מאקללה. את מקומו של דל בוסקה כמאמן תפס קרלוס קיירוש, וכקפטן נבחר ראול גונזאלס.

בקיץ 2003 החתים המועדון את דייוויד בקהאם, קפטן נבחרת אנגליה ושחקנהּ של מנצ'סטר יונייטד. מהלך זה גרר ביקורת מצד רבים, שטענו כי החתמה זו נעשתה לצורך הגדלת רווחיו הכספיים של המועדון, באמצעות מכירת פריטי מרצ'נדייז רבים יותר, ולא מסיבות מקצועיות טהורות.^{[דרוש מקור]} בעונה זו לא זכה המועדון בתואר כלשהו, ובשל הכישלון פוטר המאמן קרלוס קיירוש ובקבוצה דבקה תדמית רכושנית ולא מגובשת.

שנות המשבר

בעונת 2005/2006 כשלה הקבוצה ולא הצליחה לזכות בתואר כלשהו פעם נוספת. כתוצאה מכך פוטר המאמן והמנהל הספורטיבי דאז אריגו סאקי. הצעד לא תרם לתדמית השלילית בין כה וכה אשר דבקה בריאל, ובקרב הציבור נוצרה תחושה שהקבוצה עתידה להתפרק. בסיטואציה קשה זו מונה לתפקיד מאמן הקבוצה הבוגרת חואן ראמון לופס קארו, שעד אז אימן את ריאל מדריד ב', קבוצת המילואים של המועדון. הקבוצה הצליחה להשתקם במהלך עונה זו וסיימה במקום השני בליגה הספרדית.

שחקני ריאל מדריד חוגגים את הזכייה בסופר קאפ הספרדי 2008

במהלך שנת 2006 התפטר מתפקידו נשיא המועדון פלורנטינו פרס, ובבחירות שנערכו בקיץ נבחר רמון קלדרון במקומו. לתפקיד המנהל המקצועי נבחר פרדראג מיאטוביץ'. בעונת 2006/2007, עם מינויו של פאביו קאפלו למאמן, חל שיפור במעמד הקבוצה. רוב שחקני ה"גלאקטיקוס" עזבו, ובתום העונה זכתה באליפות הליגה ה-30 שלה לאחר שהקדימה את יריבתה המושבעת ברצלונה בהפרש שערים פנימי. בקיץ 2007 הצטרפו לקבוצה מספר שחקנים מוכשרים כמו אריין רובן, וסלי סניידר ופפה, ובסיום אותה עונה זכתה ריאל באליפות שנייה ברציפות.

את עונת 2008/2009 פתחה הקבוצה עם זכייה בסופר קאפ הספרדי לאחר שניצחה את ולנסיה. עם זאת, ב-9 בדצמבר 2008, לאחר רצף הפסדים, מונה חואנדה ראמוס למשרת המאמן במקום ברנד שוסטר. גם מינוי זה לא ארך זמן רב, ומאמן ויאריאל מנואל פלגריני הצ'יליאני קיבל את מושכות הקבוצה. הוא לא הצליח להוביל את הקבוצה לזכייה בתואר בעונה זו, וריאל סיימה במקום השני אחרי ברצלונה.

חזרתו של פלורנטינו פרס

בקיץ 2009 הקים מחדש הנשיא החדש-ישן פלורנטינו פרס את פרויקט ה"גלאקטיקוס", כשביצע מסע רכש של מאות מיליוני אירו עם רכישתם של כרים בנזמה, צ'אבי אלונסו, ראול אלביול, אלברו ארבלואה וקאקה – תמורת 67 מיליון אירו. השיא היה צירופו לקבוצה של כריסטיאנו רונאלדו ממנצ'סטר יונייטד האנגלית, לאחר שנרכש ממנה תמורת 94 מיליון אירו. סכום רכישה זה ניפץ את סכום שיאי ההעברות בכל הזמנים עד אז, שהיה שייך עד אז לזינדין זידאן (שנרכש גם הוא על ידי ריאל שמונה שנים מוקדם יותר, תמורת 76 מיליון אירו).

בקיץ 2010, לאחר עונה שנחשבה לכישלון לאור אי ההצלחה באירופה ואי השגת האליפות, פוטר פלגריני מתפקיד המאמן ובמקומו מונה לתפקיד מאמנהּ היוצא של אינטר ואלוף אירופה הטרי, ז'וזה מוריניו. באותו קיץ התחזקה הקבוצה בשחקנים נוספים: אנחל די מריה הארגנטינאי, פדרו לאון וסרחיו קנאלס הספרדיים, מסוט אוזיל וסאמי ח'דירה הגרמניים וריקארדו קרבאליו הפורטוגלי. באותה קיץ עזבו את הקבוצה שניים מסמליה הבולטים, גוטי וראול גונזאלס.

כריסטיאנו רונאלדו במדי הקבוצה, 2011

בעונת 2011/2012, עונתו השנייה מוריניו כמאמן ריאל מדריד, זכתה הקבוצה באליפות עם 100 נקודות ו-121 שערים שהבקיעה. בליגת האלופות הגיעה עד לחצי הגמר, בו הפסידה לבאיירן מינכן בדו-קרב פנדלים. מלך השערים של הקבוצה באותה עונה היה כריסטיאנו רונאלדו, עם 46 שערי ליגה ו-60 שערים בכל המסגרות.

בעונת 2012/13 לא הצליחה ריאל לזכות באליפות והיא הודחה שנה שנייה ברציפות בחצי גמר ליגת האלופות, שם פגשה את בורוסיה דורטמונד והפסידה לה 3–4 בסיכום שני המשחקים. בנוסף הפסידה הקבוצה בגמר גביע המלך ליריבתהּ העירונית אתלטיקו מדריד בהארכה. בתום העונה עזב מוריניו את הקבוצה.

בתחילת עונת 2013/2014 מונה האיטלקי קרלו אנצ'לוטי למאמן הקבוצה, ועם הגעתו נערכו שינויים בסגל שחקני הקבוצה עם החתמתם של דני קרבחאל, קאסמירו, איסקו וגארת' בייל ועזיבתם של גונסאלו היגוואין, קאקה ומסוט אוזיל. ב-16 באפריל 2014 זכתה ריאל מדריד בפעם ה-19 בגביע המלך הספרדי כשניצחה את יריבתה ברצלונה 2–1. באותה עונה העפילה הקבוצה לגמר ליגת האלופות, בו גברה על אתלטיקו מדריד בתוצאה 4–1 לאחר הארכה והשלימה זכייה עשירית בתואר.

את עונת 2014/2015 פתחה ריאל מדריד בצורה מצוינת, כשהשיא היה ניצחון 3–1 בקלאסיקו על ברצלונה, אך לקראת סיום העונה החלה להיחלש ולהתדרדר: תחילה איבדה את ההובלה בליגה הספרדית לברצלונה, לאחר מכן הפסידה לאתלטיקו מדריד בשמינית גמר הגביע (2–4 בסיכום), ולבסוף הפסידה בחצי גמר ליגת האלופות ליובנטוס (2–3 בסיכום). עם סיום העונה פוטר אנצ'לוטי מאימון הקבוצה, ובמקומו מונה הספרדי רפאל בניטס. בסיום העונה עזב את ריאל מדריד אחד הסמלים הגדולים בהיסטוריה שלה, השוער איקר קסיאס, בהעברה חופשית לפורטו ובכך סיים 25 שנות משחק במועדון.

תקופת זידאן

זינדין זידאן חוגג עם גביע ליגת האלופות את ניצחונה של ריאל מדריד בגמר ליגת האלופות 2018, הזכייה השלישית שלו ברציפות

ב-4 בינואר 2016 פוטר בניטס מאמון ריאל מדריד לאחר שבשמונת משחקיה האחרונים השיגה הקבוצה ארבעה ניצחונות בלבד. במקומו מונה זינדין זידאן, שאימן את קבוצת המילואים של המועדון. זידאן הצליח לשקם את ריאל והוביל אותה לרצף ניצחונות בליגה ולזכייה בליגת האלופות, בפעם ה-11 בתולדות המועדון, לאחר ניצחון בדו-קרב פנדלים על אתלטיקו מדריד בגמר. בעונה שאחריה, עונת 2016/17, הוביל זידאן את ריאל מדריד לזכייה באליפות הלה ליגה בפעם ה-33 בתולדותיה ולזכייה נוספת בליגת האלופות, לאחר שהביסה בגמר 4–1 את יובנטוס האיטלקית ובכך הפכה לקבוצה הראשונה בהיסטוריית המפעל שזוכה בתואר זה פעמיים ברציפות. זידאן הנהיג סגנון משחק קבוצתי והתקפי, עובדה שהתבטאה ברצף של 65 משחקים בכל המסגרות, כולל כל 38 משחקי הליגה, בהם כבשה ריאל מדריד שער אחד לפחות.

את עונת 2017/2018 פתחה ריאל מדריד בסערה עם זכייה בסופר קאפ האירופי ובסופר קאפ הספרדי (לאחר שגברה על ברצלונה 5–1 בסיכום הכללי). בסיום עונה זו זכתה ריאל בפעם השלישית ברציפות בליגת האלופות לאחר שניצחה בגמר 3–1 את ליברפול, זידאן הפך למאמן הראשון בהיסטוריה שזוכה שלוש פעמים ברציפות בליגת האלופות וכריסטיאנו רונאלדו השלים זכייה חמישית בתואר וסיים בפעם השישית ברציפות כמלך השערים של ליגת האלופות. לאחר הזכייה הפתיע זידאן והודיע על התפטרותו מאימון הקבוצה. כחודשיים לאחר מכן, ב-10 ביולי, הודיע כריסטיאנו רונאלדו על רצונו לעזוב את הקבוצה ונמכר ליובנטוס תמורת כ-100 מיליון אירו.

ב-12 ביוני 2018, יומיים לפני פתיחת מונדיאל 2018, פורסם כי מאמן נבחרת ספרד בכדורגל ז'ולן לופטגי יתמנה להיות מאמנה של ריאל מדריד, ובתגובה הוא פוטר למחרת מאימון הנבחרת. את עונת 2018/19 פתחה קבוצתו של לופטגי באופן עגום ובמאזן הגרוע בתולדותיה מאז שנת 2000 עם שני הפסדים ברציפות, ארבעה משחקים ללא ניצחון ושלושה הפסדים בארבעה משחקים, כולל הפסד בליגת האלופות לצסק"א מוסקבה. ב-29 באוקטובר 2018, יממה לאחר התבוסה 1–5 בקלאסיקו לברצלונה ולאחר 14 משחקים בלבד, פוטר לופטגי. במקומו מונה סנטיאגו סולארי, אך גם הוא לא הצליח ופוטר בעקבות שבוע של הפסדים בו הודחה ריאל מגביע המלך הספרדי (הפסידה 0–1 לברצלונה) ומליגת האלופות (הפסידה 1–4 לאייאקס) ואיבדה סיכוי מעשי לזכות באליפות ספרד. במקומו חזר לתפקיד זינדין זידאן, שמונה בשנית למאמן ב-11 במרץ 2019.

בסוף עונת 2019/2020 זכתה הקבוצה באליפות לאחר שניצחה 2–1 את ויאריאל. בעונת 2020/2021 סיימה כסגניתה של יריבתה העירונית אתלטיקו, ומספר ימים לאחר סיום העונה הודיע המאמן זידאן כי הוא עוזב את תפקידו.

תקופת אנצ'לוטי

לאחר עזיבתו של זידאן מונה קרלו אנצ'לוטי לקדנציה שנייה כמאמן הקבוצה. תחת אנצ'לוטי זכתה ריאל מדריד בסופר קאפ הספרדי בינואר 2022, ובאליפות ספרד לעונת 2021/2022. בליגת האלופות העפילה הקבוצה לגמר לאחר שביצעה מהפכים בדקות הסיום בכל שלבי הנוקאאוט: בשמינית הגמר נגד פריז סן-ז'רמן, שלושער של כרים בנזמה בין הדקות 61–78 הספיק כדי למחוק פיגור של שני שערים ולהעפיל לשלב הבא; ברבע הגמר מול צ'לסי, שער של רודריגו בדקה ה-80 שלח את המשחק להארכה, בה הבקיע בנזמה את שער הניצחון; ובחצי הגמר נגד מנצ'סטר סיטי, צמד של רודריגו בתוספת הזמן מחק פיגור שני שערים ושלח את המשחק להארכה, בה הבקיע בנזמה את שער הניצחון מבעיטת עונשין. במשחק הגמר ניצחה ריאל 1–0 את ליברפול משער של ויניסיוס למרות שליטה מוחלטת של ליברפול, הודות להופעה טובה של טיבו קורטואה בשער שזיכתה אותו בפרס השחקן המצטיין של המשחק. ניצחון זה הביא לריאל מדריד את גביע אירופה ה-14 שלה, לפחות פי שניים יותר מכל קבוצה אחרת. בעונת 2023/2024 שוב זכתה ריאל בליגת האלופות לאחר שניצחה במשחק הגמר את בורוסיה דורטמונד 2–0, זכייה 15 מתוך 18 הופעות. מאז שנת 1981 הגיעה ריאל ל-9 גמרים וניצחה בכולם. בעונת 2024/2025 סיימה הקבוצה במקום השני בלה ליגה, 4 נקודות מתחת לברצלונה, כשבאותה העונה הובסה על ידה 2–5 בגמר גביע המלך ו-0–4 במסגרת הליגה. בליגת האלופות הודחה הקבוצה ברבע הגמר על ידי ארסנל, ובסך הכל סיימה את העונה עם תואר אחד, הסופר קאפ האירופי, לאחר ניצחון 2–0 על אטאלנטה. בתום העונה עזב קרלו אנצ'לוטי את תפקידו ובמקומו מונה צ'אבי אלונסו.

בינואר 2026 פוטר אלונסו מתפקידו לאחר הפסד בגמר הסופר קאפ לברצלונה, ובמקומו מונה אלברו ארבלואה שאימן את ריאל מדריד קסטיליה. עם זאת, כבר במשחק הבכורה של ארבלואה הודחה הקבוצה בשמינית גמר גביע המלך 2–3 בידי אלבסטה מהליגה הספרדית השנייה בכדורגל.

המנון

ההמנון הראשון של ריאל מדריד, בביצועו של חוסה דה אגילר, נכתב לראשונה על אחת ממפיות מסעדת "La Rana Verde". מריאנו גארסיה, אשתו מרסדס אמור פארינה, אנטוניו וילנה סאנצ'ז והמאסטרו לואיס קיסנרוס גאליאנה אחראים על כתיבת המילים.

בשנת 2002, לרגל חגיגות מאה שנה לייסוד המועדון, נכתב ההמנון "Himno del Centenario". את המילים והלחן כתב חוסה קאנו , והמבצע הוא הטנור המפורסם פלאסידו דומינגו (Placido Domingo).

בסיום עונת 2013/2014, אחרי הזכייה בגביע האלופות העשירי בתולדות המועדון, החליט המוזיקאי נדיר חייאת (שידוע בשם הבמה ‘רד-וואן’) ליצור המנון שיציין את ההישג ההיסטורי. יחד עם מילותיו של מנואל ז’אבויס כתבו השניים את "המנון הדסימה" (שפירושו עשר בספרדית), שפזמונו החוזר הוא "Hala madrid Y nada más". ההמנון מושמע לפני כל משחק של הקבוצה באצטדיונה הביתי, וכן בכל פעם שהיא מבקיעה שער.

תלבושת

תלבושת הקבוצה בשנים הראשונות

צבע החולצה והמכנסיים של ריאל מדריד מאז הקמתה היה לבן, אם כי בשנותיה הראשונות הופיע פס כחול על חולצתהּ, ושלא כיום, צבע גרבי המועדון היה כחול כהה. התלבושת המפוספסת הוחלפה בשנת 1902 בתלבושת לבנה לחלוטין. באותה שנה, גם הגרביים הכחולים הוחלפו בשחורים. בשנות ה-40 המוקדמות שינה מנהל הקבוצה פעם נוספת את צבע המדים על ידי הוספת כפתורים בשמאל החולצה וסמל המועדון. ב-23 בנובמבר 1947, במשחק מול אתלטיקו מדריד באצטדיון מטרופוליטנו, הפכה ריאל לקבוצה הספרדית הראשונה הנושאת מספרים על גב חולצותיה. צבע תלבושת החוץ המסורתית של המועדון היה שחור-ארגמן.

חולצת המועדון הנוכחית מיוצרת על ידי חברת אדידס, החתומה עמו על חוזה משנת 1998. ספונסר הקבוצה הראשון היה חברת זאנוסי, אשר הייתה חתומה על חוזה עם המועדון בין השנים 1982–1985. לאחר מכן, חתם המועדון על חוזה חדש עם חברת פרמלט, ובהמשך עם חברת אוטייסה, לפני החתימה על הסכם עם חברת "טקה", שהחל בשנת 1992 והסתיים בשנת 2001. ב-2002 חתמה הקבוצה על חוזה עם חברת סימנס, ולוגו חברת BenQ סימנס הופיע על חולצת המועדון. ספונסר הקבוצה הנוכחי הוא חברת פליי אמירטס.

תקופה	מייצרת המדים	ספונסר
1980–1982	אדידס	אין
1982–1985		זנוסי
1985–1989	הומל	פרמלט
1989–1991		Reny Picot
1991–1992		אוטייסה
1992–1994		Teka
1994–1998	Kelme
1998–2001	אדידס
2001–2002		Realmadrid.com*
2002–2007		BenQ סימנס
2007–2013		Bwin
2013–		Fly Emirates

* Realmadrid.com הופיעה כספונסר של החולצה כדי לקדם את האתר החדש של הקבוצה

אצטדיון

משחק באצטדיון סנטיאגו ברנבאו, 2007

ערך מורחב – אצטדיון סנטיאגו ברנבאו

אצטדיונהּ הביתי של הקבוצה הוא ה"סנטיאגו ברנבאו", הממוקם בעיר מדריד. שמו הקודם של האצטדיון היה "אצטדיון נואבו צ'מרטין" ("Estadio Nuevo Chamartin").

האצטדיון נחנך בדצמבר 1947 ונושא את השם "סנטיאגו ברנבאו" החל מינואר 1955, על שמו של נשיא המועדון לשעבר. במשחק הראשון שנערך באצטדיון שיחקה ריאל מדריד נגד קבוצת בלנשש הפורטוגלית. כיום קיבולת האצטדיון היא 81,044 צופים, לאחר ששונתה מספר פעמים לאורך השנים כשהשיא היה 120,000 מקומות.

במהלך השנים התקיימו באצטדיון מספר משחקים חשובים, בהם גמר מונדיאל 1982, גמר יורו 1964, גמר ליגת האלופות (4), גמר גביע המלך הספרדי (36), גמר אליפות העולם למועדונים, וגמר גביע הליברטדורס 2018.

יריבויות

הקלאסיקו

ערך מורחב – הקלאסיקו

לריאל מדריד יריבות ספורטיבית עתיקת יומין עם ברצלונה, יריבות המכונה אל קלאסיקו. מבחינה ספורטיבית מבוססת היריבות עם ברצלונה על היותה קבוצה מצליחה אף היא בכדורגל הספרדי והאירופי. עם זאת, מבוססת היריבות גם על רקע פוליטי: מאז הקמתם ייצגו שני המועדונים אזורים שונים בספרד: ריאל מדריד את קסטיליה, וברצלונה את קטלוניה. היריבות הגיעה לשיאהּ בתקופת שלטונו של הרודן פרנסיסקו פרנקו, אז נחשבה ריאל הקבוצה המייצגת את השלטון בספרד, ולעומתה ברצלונה כמייצגת את האופוזיציה. למרות זאת, במהלך מלחמת האזרחים בספרד נפגעו חברי שני המועדונים מתומכי פרנקו, ודווקא שחקני ברצלונה תמכו בגלוי בשליט. פרנקו הרוויח מהצלחות ריאל באירופה, והשתמש במועדון ככלי שרת למטרות תעמולה פשיסטית. עם זאת, בתוך ספרד, ניצל פרנקו בבד בבד גם את הצלחותיה של ברצלונה לקידום צרכיו האישיים. הוא תמך ביריבות בין המועדונים, על מנת להסיח את דעת האוהדים ממסעות התעמולה הפשיסטיים שניהל, ובהם עסק ללא הרף.^{[דרוש מקור]}

הדרבי של מדריד

ערך מורחב – הדרבי של מדריד

המשחקים בין ריאל מדריד לאתלטיקו מדריד מכונים דרבי, כיוון ששתי הקבוצות שוכנות באותה עיר, מדריד. גם יריבות זו תודלקה בזמן שלטונו של פרנקו, כשבתחילה תמך השלטון באתלטיקו (שהייתה מזוהה עם חיל האוויר הספרדי ואף נקראה בשם "אתלטיקו אוויאסיון") אך עם הצלחתה של ריאל בזירה האירופית בשנות ה-50 של המאה ה-20 ניסה המשטר להפיק הון פוליטי מהן בזמן שהמדינה הספרדית הייתה מבודדת מבחינה בין לאומית והעביר לה את תמיכתו. בתגובה לכך הפכו אוהדי אתלטיקו למזוהים יותר עם השמאל ומעמד הפועלים.

אוהדים

על פי מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד, קיימים לקבוצה מעל 287 מיליוני אוהדים ברחבי העולם, והיא מובילה בכמות העוקבים ברשתות המדיה החברתיות. לצורך הידוק הקשרים עם קהילות האוהדים מסביב לעולם, המועדון מתנהל מול סניפים מקומיים המכונים "פנייה מדרידיסטה" (בספרדית: Peña Madridista) ומהווים את מועדוני האוהדים הרשמיים בכל מדינה.

ריאל מדריד קסטיליה

ערך מורחב – ריאל מדריד קסטיליה

ריאל מדריד קסטיליה היא קבוצת המילואים של המועדון, המשחקת נכון ל-2026 בליגה הספרדית השלישית בכדורגל. הקבוצה נוסדה בשנת 1930 תחת השם "אגרופסיון דפורטיבה פלוס פטרה". בשנת 1972 שונה שמהּ ל"מועדון הכדורגל קסטיליה" ב-1991 שונה שמהּ פעם נוספת ל"ריאל מדריד ב'". ב-2004 קיבלה הקבוצה את שמהּ הנוכחי, "ריאל מדריד קסטיליה". הקבוצה זכתה פעמיים בגביע הספרדי לנוער, פעם אחת באליפות הסגונדה דיוויסיון (הליגה השנייה במבנה ליגות הכדורגל בספרד) ושלוש פעמים באליפות הליגה השלישית. בעונת 1979/80 הגיעה הקבוצה הגיעה עד לגמר גביע המלך הספרדי, בו הפסידה 1–6 לקבוצת האם ריאל מדריד. כוכבי עבר והווה רבים גדלו בקבוצה לאורך השנים.

סגל הקבוצה

נכון ל-2 בפברואר 2026

מס' עמדה שם 1 שוער טיבו קורטואה 2 מגן דני קרבחאל (קפטן) 3 בלם אדר מיליטאו 4 בלם דויד אלאבה 5 קשר ג'וד בלינגהאם 6 קשר אדוארדו קמבינגה 7 קיצוני ויניסיוס ג'וניור 8 קשר פדריקו ואלוורדה (קפטן שני) 10 חלוץ קיליאן אמבפה 11 קיצוני רודריגו 12 מגן טרנט אלכסנדר-ארנולד 13 שוער אנדריי לונין

מס' עמדה שם 14 קשר אורליאן צ'ואמני 15 קיצוני ארדה גולר 16 חלוץ גונסאלו גרסיה 17 בלם ראול אסנסיו 18 מגן אלברו קאררס 19 קשר דני סבאיוס 20 מגן פראן גרסיה 21 קיצוני ברהים דיאס 22 בלם אנטוניו רודיגר 23 מגן פרלאן מנדי 24 בלם דין האוסן 30 קשר פרנקו מסטנטואונו

ערך מורחב – ריאל מדריד קסטיליה

מס' עמדה שם 26 שוער פראן גונסאלס 27 בלם דייגו אגואדו 28 מגן חורחה ססטרו 29 שוער חאבי נבארו 32 מגן חסוס פורטאה 33 קישור פול פורטוני 34 שוער סרחיו מאסטרה 35 מגן דוויד חימנס

מס' עמדה שם 36 בלם חואן מרטינס 37 קשר מנואל אנחל 40 מגן כריסטיאן דויד 38 קשר סז'אר פאלסיוס 40 בלם ויקטור ואלדפנייאס 42 חלוץ דניאל יאנייס 44 קישור הוגו דה לאז'ונס 45 קשר טיאגו פיטארץ'

שחקני סגל שיצאו להשאלה

מס' עמדה שם קשר מריו מרטין (מושאל לחטאפה)

מס' עמדה שם 9 חלוץ אנדריק (מושאל לאולימפיק ליון)

צוות אימון

זינדין זידאן הוביל את ריאל מדריד כמאמן לשלוש זכיות רצופות בליגת האלופות

תפקיד	שם
מאמן ראשי	אלברו ארבלואה
עוזר מאמן	סבסטיאן פריז'ה
עוזר מאמן טכני	אלברטו אנקינס
מאמן כושר	אנטוניו פינטוס
מאמן כושר	איסמעל קאמפורטה לופז
מאמן שוערים	לואיס יופיס
אנליסט	באנייט לאביאן

תארים

נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין סוקר את הגביעים של ריאל מדריד ומקבל הסבר מנשיא המועדון, פלורנטינו פרס, בעת ביקורו הממלכתי בספרד, נובמבר 2017

תארים מקומיים

• לה ליגה: 36 (שיא)
  • 1931/1932, 1932/1933, 1953/1954, 1954/1955, 1956/1957, 1957/1958, 1960/1961, 1961/1962, 1962/1963, 1963/1964, 1964/1965 (שיא – 5 אליפויות ברציפות), 1966/1967, 1967/1968, 1968/1969, 1971/1972, 1974/1975, 1975/1976, 1977/1978, 1978/1979, 1979/1980, 1985/1986, 1986/1987, 1987/1988, 1988/1989, 1989/1990, 1994/1995, 1996/1997, 2000/2001, 2002/2003, 2006/2007, 2007/2008, 2011/2012, 2016/2017, 2019/2020, 2021/2022, 2023/2024
• גביע המלך הספרדי: 20
  • 1904/1905, 1905/1906, 1906/1907, 1907/1908, 1916/1917, 1933/1934, 1935/1936, 1945/1946, 1946/1947, 1961/1962, 1969/1970, 1973/1974, 1974/1975, 1979/1980, 1981/1982, 1988/1989, 1992/1993, 2010/2011, 2013/2014, 2022/2023
• הסופר קאפ הספרדי: 13
  • 1988, 1989, 1990, 1993, 1997, 2001, 2003, 2008, 2012, 2017, 2020, 2022, 2024
• אליפויות אזוריות: 18
  • 1903/1904, 1904/1905, 1905/1906, 1906/1907, 1907/1908, 1912/1913, 1915/1916, 1916/1917, 1917/1918, 1919/1920, 1921/1922, 1922/1923, 1923/1924, 1925/1926, 1926/1927, 1928/1929, 1929/1930, 1930/1931
• גביע הליגה הספרדי: 1
  • 1984/1985

תארים בין-לאומיים

• גביע אירופה לאלופות/ליגת האלופות: 15 זכיות (שיא)
  • 1955/1956: 4–3 נגד סטאד ריימס
  • 1956/1957: 2–0 נגד פיורנטינה
  • 1957/1958: 3–2 נגד מילאן
  • 1958/1959: 2–0 נגד סטאד ריימס
  • 1959/1960: 7–3 נגד איינטרכט פרנקפורט
  • 1965/1966: 2–1 נגד פרטיזן בלגרד
  • 1997/1998: 1–0 נגד יובנטוס
  • 1999/2000: 3–0 נגד ולנסיה
  • 2001/2002: 2–1 נגד באייר לברקוזן
  • 2013/2014: 4–1^ה נגד אתלטיקו מדריד
  • 2015/2016: 1–1 (5–3 בפנדלים) נגד אתלטיקו מדריד
  • 2016/2017: 4–1 נגד יובנטוס
  • 2017/2018: 3–1 נגד ליברפול
  • 2021/2022: 1–0 נגד ליברפול
  • 2023/2024: 2–0 נגד בורוסיה דורטמונד
• סגנית מחזיקת גביע (3): 1961/1962, 1963/1964, 1980/1981
• הסופר קאפ האירופי
  • מחזיקת הגביע: 6 זכיות (שיא)
    • 2002, 2014, 2016, 2017, 2022, 2024
• הגביע הבין-יבשתי: 3 (שיא משותף)
  • 1960, 1998, 2002
• הגביע הבין-יבשתי החדש
  • 2024
• אליפות העולם לקבוצות: 5 (שיא)
  • 2014, 2016, 2017, 2018, 2022
• גביע אופ"א: 2
  • 1984/1985, 1985/1986
• גביע מוחמד החמישי: 1
  • 1966

שחקנים מפורסמים בתולדות המועדון

החל משנות ה-50 של המאה ה-20, עם אלפרדו די סטפנו, פרנץ פושקש ורמון קופה, ועד למאה ה-21 עם רונאלדו, זינדין זידאן וכריסטיאנו רונאלדו, עברו והתפרסמו בריאל מדריד עשרות שחקנים. מדיניות ה"גלאקטיקוס" של ריאל וההצלחה שלה בחזיתות רבות מיתגה אותה כמועדון-על, ושחקנים גדולים ברחבי העולם רצו להצטרף למועדון מה שהוביל לכך שאגדות כדורגל רבות שיחקו בשורותיו.

שחקנים מפורסמים לאורך ההיסטוריה (רשימה חלקית)

• סנטיאגו ברנבאו
• חסינטו קינקוסס
• ריקרדו זאמורה
• חואניטו אלונסו
• פרנסיסקו חנטו
• אלפרדו די סטפנו
• רמון קופה
• פרנץ פושקש
• פירי
• סנטיאנה
• חוסה אנטוניו קמאצ'ו
• פול ברייטנר
• חואניטו
• מיצ'ל
• אמיליו בוטרגניו
• מנולו סאנצ'יס
• רפאל מרטין ואסקס
• מיגל פרדסה
• רפאל גורדיו
• הוגו סאנצ'ס
• ברנד שוסטר
• פרננדו היירו
• איוואן זמורנו
• ראול גונזלס
• חוסה אמביסקה
• גוטי
• רוברטו קרלוס
• פרדראג מיאטוביץ'
• קלרנס סידורף
• דאבור שוקר
• פרננדו מוריינטס
• איקר קסיאס
• מיצ'ל סלגאדו
• סטיב מקמנמן
• לואיש פיגו
• קלוד מאקללה
• זינדין זידאן
• רונאלדו (נזאריו)
• מייקל אואן
• דייוויד בקהאם
• סרחיו ראמוס
• רוד ואן ניסטלרוי
• אלברו ארבלואה
• מרסלו
• פפה
• כריסטיאנו רונאלדו
• צ'אבי אלונסו
• כרים בנזמה
• קאקה
• אנחל די מריה
• לוקה מודריץ'
• גארת' בייל
• קיילור נבאס
• טיבו קורטואה
• אדן אזאר
• נאצ'ו פרננדס

שיאים

• 
  ראול, שחקן ריאל מדריד בעל מספר ההופעות הגבוה ביותר ולשעבר מלך השערים בכל הזמנים.
• 
  כריסטיאנו רונאלדו, מלך השערים של ריאל מדריד בכל הזמנים.

• מלך השערים של כל הזמנים: כריסטיאנו רונאלדו (311 שערי ליגה ו-450 שערים בכל המסגרות)
• מלך הבישולים של כל הזמנים: כרים בנזמה (132 בישולים בכל המסגרות)
• מלך השערים לעונה אחת: כריסטיאנו רונאלדו (48 שערי ליגה ו-61 שערים בכל המסגרות (שניהם שיא), בעונת 2014/2015)
• שיאן ההופעות: ראול גונזלס (741 הופעות, כמו כן לראול 228 שערי ליגה ו-323 שערים בכל המסגרות)
• השחקן שזכה במספר התארים הרב ביותר: מרסלו (25 תארים)
• השחקן שזכה במספר האליפויות הרב ביותר: פאקו חנטו (12 אליפויות)
• ניצחון הבית הגבוה ביותר בליגה: 11–2 על אלצ'ה ב-17 בפברואר 1960
• ניצחון החוץ הגבוה ביותר בליגה: 7–1 על ריאל סרגוסה, ב-12 בספטמבר 1987
• הפסד הליגה הגבוה ביותר: 1–8 נגד אספניול בעונת 1929/1930
• ניצחון הגביע הגבוה ביותר: 11–1 על ברצלונה, 1948
• שיא ההבקעות לעונה בליגה: 121 בעונת 2011/2012
• רצף ניצחונות הליגה הארוך ביותר: 16, באיחוד עונות 2015/2016 ו-2016/2017
• רצף ניצחונות בכל המפעלים: 22, בעונת 2014/2015
• הקבוצה היחידה בליגת העל הספרדית שהצליחה להשלים עונה ללא הפסד: בעונת 1931/1932
• הקבוצה היחידה שרשמה 40 משחקים רצופים ללא הפסד: בין 6 באפריל 2016 ל-15 בינואר 2017
• הקבוצה היחידה שהבקיעה בכל משחקי הליגה: בעונת 2016/2017 הבקיעה ריאל לפחות שער אחד בכל אחד מ-38 משחקי לה ליגה, בנוסף לרצף של 70 משחקים בכל המסגרות בהם הבקיעה. ב-17 באוגוסט 2017 ריאל מדריד הפכה למועדון הראשון מבין המועדונים של חמש הליגות הבכירות בעולם (ספרד, אנגליה, איטליה, גרמניה וצרפת) שכבשה לפחות שער אחד ב-68 משחקים רצופים.
• הקבוצה היחידה שזכתה 5 פעמים ברצף במפעל גביע אירופה לאלופות: בין השנים: 1955–1960 (חמש העונות הראשונות של המפעל)
• הקבוצה היחידה שזכתה ברצף בליגת האלופות: ריאל מדריד, תחת הדרכתו של המאמן זינדין זידאן, היא הקבוצה היחידה בליגת האלופות (במתכונתה הנוכחית) שזכתה בתואר ברצף. היא זכתה בשלוש עונות עוקבות בליגת האלופות בשנים 2016–2018.

שיאני ההופעות

#	שם	שנים בקבוצה	הופעות
1	ראול גונזלס	1994–2010	741
2	איקר קסיאס	1999–2015	725
3	מנולו סאנצ'יס	1983–2001	710
4	סרחיו ראמוס	2005–2021	671
5	כרים בנזמה	2009–2023	648
6	סנטיאנה	1971–1988	645
7	פרננדו היירו	2003-1989	601
	פרנסיסקו חנטו	1953–1971	601
9	חוסה אנטוניו קמאצ'ו	1973–1989	577
10	לוקה מודריץ'	2012–2025	566

מלכי השערים

#	שם	שנים בקבוצה	שערים	הופעות
1	כריסטיאנו רונאלדו	2009–2018	450	438
2	כרים בנזמה	2009–2023	354	648
3	ראול גונזלס	1994–2010	323	741
4	אלפרדו די סטפנו	1953–1964	308	396
4	סנטיאנה	1971–1988	290	645
6	פרנץ פושקש	1958–1966	242	645
7	הוגו סאנצ'ס	1985–1992	208	282
8	פרנסיסקו חנטו	1952–1970	182	601
9	פירי	1979-1964	172	561
10	אמיליו בוטרגניו	1983–1995	171	463

לקריאה נוספת

• סטיבן מנדיס, The Real Madrid Way (2016)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ריאל מדריד (בספרדית, באנגלית, בצרפתית, בפורטוגזית, ביפנית, באינדונזית, בסינית ובערבית)

• ריאל מדריד, ברשת החברתית פייסבוק
• ריאל מדריד, ברשת החברתית X (טוויטר)
• ריאל מדריד, ברשת החברתית אינסטגרם
• ריאל מדריד, ברשת החברתית טיקטוק
• ריאל מדריד, ברשת החברתית LinkedIn
• ריאל מדריד, סרטונים בערוץ היוטיוב
• ריאל מדריד, ערוץ באתר Twitch.tv
• פרופיל, באתר אופ"א
• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
• ריאל מדריד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מדרידיסטה – האתר הרשמי של אוהדי ריאל מדריד בישראל
• רונן וודלינגר, ריאל מדריד רכשה בעשור האחרון שחקנים ביותר ממיליארד יורו, באתר כלכליסט, 26 בדצמבר 2011
• נדן פלדמן, ספורט | אלופת החובות, באתר TheMarker‏, 30 בנובמבר 2014